היום קראתי פסק דין מאד מעניין בתביעה של שומר שפוטר מעבודתו במושב ארגמן, מבלי ששולמו לו כל הזכויות המגיעות לכל עובד שמפוטר מהעבודה. המושב -
המעסיק, טען כי לא היה מדובר בעובד אלא באדם שקיבל דמי חסות (פרוטקשן) על מנת שלא יהיו גניבות במושב ולא באמת בעובד או בשומר...התובע, אותו שומר שפוטר, טען שהיה מועסק בפועל בעבודות
שמירה במושב ובתמורה לשכר חודשי ופוטר כאמור, מבלי ששולמו לא מלוא הזכויות שלו.
מקווה שזה בסדר לשתף אתכם את פסק הדין המלא:
בית דין אזורי לעבודה בירושלים ס"ע 8205-08-11 24 אוגוסט 2015
לפני:
כב' השופט אייל אברהמי, סגן הנשיאה
נציגת ציבור (עובדים) גב' שרה פנסו
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' מרים קפלן
התובע: נאאל בני עודה ת.ז. 907328983 ע"י ב"כ:
עו"ד אבראהים אגבאריה
הנתבע: מושב ארגמן ע"י ב"כ עו"ד יאיר דוד
פסק דין
1. לטענת התובע, עבד כשומר בשדות מושב ארגמן (להלן: "המושב") מיום 1.4.2007 עד שפוטר בחודש נובמבר 2010 בעקבות
גניבה שהייתה במושב. את השמירה ביצע יחד עם אחיו איימן בני עודה (להלן: "איימן" או "האח"), מידי
לילה, כאשר התמורה שהייתה בסך 5,000 ₪ נטו חולקה ביניהם שווה בשווה.
דהיינו, כל אחד קיבל כ- 2,500 ₪ כל חודש בחודשו (לאחר שניכו את הוצאות הדלק). התובע הגיש את התביעה לבית הדין וכך גם איימן, כאשר תביעתו מתבררת במקביל בפני כב' השופטת רחל בר''ג - הירשברג.
2. בכתב התביעה דרש התובע את
שכר העבודה עבור חודשים נובמבר ודצמבר 2010,
הפרשי שכר המינימום, גמול עבודה בשעות נוספות, גמול עבודה
בשבת, דמי
הבראה,
נסיעות,
חופשה,
חגים, פיצויי
פיטורים וזכויות סוציאליות (הרכיב האחרון שלא פורט ממה הוא מורכב וכיצד חושב, נשמט מסיכומיו ואנו פטורים אפוא מלעסוק בו לאור זניחתו על ידי התובע).
3. לטענת הנתבע, לא היה התובע עובד. הסכום ששולם לו מידי חודש בחודשו, שולם למעשה כדמי חסות (פרוטקשן).
אותה עת היו גניבות רבות בשדות המושב ונגרמו למושב נזקים רבים. התובע היה ידוע כמי שקשור לאותן גניבות, ובמושב הוחלט לשלם לו מידי חודש בחודשו דמי חסות כדי להביא להפסקת הגניבות או להפחתתן, מה שאכן אירע למעשה מעת שהחלו לשלם לו את דמי החסות. בחודש נובמבר 2010 אירעה גניבה גדולה משדות המושב.
התובע נעצר על ידי משטרת ישראל ולאחר מעצרו הפסיק התובע לבוא והופסקה ההתקשרות עמו.
לטענת הנתבע לא היה אפוא התובע עובד ומה ששולם לו לא היה שכר עבודה כי אם דמי חסות – כדי למנוע את הגניבות. לפיכך, יש לדחות את תביעתו ולקבוע כי לא התקיימו יחסי עובד –
מעביד. בכל אופן, אף אם היו יחסי עובד- מעביד, הוא אינו זכאי למה שתבע.
באשר לאחיו איימן, הרי שזה כלל לא מוכר לאנשי המושב ולא היה שום קשר עם איימן. ככל שסייע לתובע אין למושב קשר אליו.
4. בפנינו העידו התובע, אחיו מר איימן בני עודה וכן מר מוסא אבו דאהוד ומנגד העידו מר נתנאל סינוואני ומר חיים מזרחי.
הכרעה
5. טענת הנתבעים לפיה התמורה ששולמה לתובע בסך 5,000 ₪ מידי חודש בחודשו, הייתה כדמי חסות וממילא לא היה התובע עובד, אינה מקובלת עלינו. לא הוכח כי התובע היה קשור לאיזושהי גניבה מהגניבות שאירעו בשדות מושב ארגמן לפני תחילת עבודתו או במהלכה.
הטענה כאילו התובע היה ראש כנופיה לא הוכחה ואין די בשמועות פורחות באוויר כדי לבסס קביעה עובדתית מעין זו כפי שביקש המושב לטעון. מדובר בטענות חמורות אודות מעשים פלילים שיש להוכיחן בראיות ברורות. במקרה זה תיק החקירה נסגר על ידי המשטרה בהעדר ראיות.
אכן ייתכן כי המושב התקשר עם התובע כדי שזה "יגן" על שדותיהם מפני גניבות ונזקים. ייתכן גם שבבסיס ההתקשרות הייתה המחשבה כי התקשרות כזאת תמנע גניבות בשל ידיעתם של תושבי האזור, על כי התובע הוא זה ששומר ואחראי על השדות. הסיבה שנבחר דווקא התובע לתפקיד אינה רלוונטית לעניין קביעת עצם קיומם של יחסי העבודה שנוצרו לבקשת הנתבע. לתובע היו הכישורים שנצרכו (מעמד בקרב תושבי האזור ,שיתכן שמהם באו הגנבים) לביצוע המשימה – הגנה על השדות מפני גניבה.
נציין כי ברישומי החשבונות של המושב נרשם כי התמורה ששולמה לתובע הייתה שכר עבודה (פרוטוקול עמ' 24 שורה 29). נציין כי התובע צירף לתצהירו את מכתבו של מר חיים מזרחי מיום 15.11.07 שהיה מזכיר וגזבר המושב במועד הרלבנטי בו נרשם כי התובע: "עובד כשומר בשדות מושב ארגמן בין השעות 20.00 -05.00". על המושב, הטוען כי לא כך הם פני הדברים, נטל ההוכחה לסתור דברים אלה שנכתבו בשמו ומטעמו.
6. כפי שהעידו מר נתנאל סינוואני ומר חיים מזרחי, ההתקשרות הייתה רק עם התובע, ולא עם אחיו. ההתקשרות הייתה עם התובע, הואיל והוא היה מוכר לאנשי המושב, כיוון שעבד קודם לכן בחקלאות בשדות המושב. לא זו אף זו, הוא עבד בחקלאות בשדות המושב גם במהלך תקופת עבודתו כשומר השדות (פרוטוקול עמ' 23 שורה 21-28).
כאמור ההתקשרות עמו הייתה גם על רקע השמועות שהוא היה קשור לגניבות, אך אלה היו שמועות בעלמא (פרוטוקול עמ' 23 שורה 3, 10 ועמ' 26 שורה 1, שורה 21).
טענת אנשי המושב לפיה ההתקשרות הייתה רק עם התובע נתמכת גם בספרי החשבונות וגם ברישומים שם נרשם כי התובע לבדו קיבל תשלום. אין חולק כי מידי חודש הוצא רק שיק אחד לפקודת התובע.
טענת עדי המושב הייתה כי לא הכירו את אחיו של התובע איימן ולא היתה להם כל התקשרות עמו. דברים אלה מהימנים עלינו. דברים אלה מתיישבים אף עם דברי התובע לפיה בעת שסוכם עמו על ההתקשרות ישבו אנשי המושב רק איתו ולא עם אחיו איימן (פרוט' עמ' 5 שו' 5-6).
התובע טען כי ברשותו מסמכים על כי הועסק על ידי אנשי המושב אך לאחיו לא היו מסמכים כאלה (פרוט' עמ' 6 שו' 20 -23). אף האח איימן העיד כי רק אחיו ישב עם אנשי המושב (פרוט' עמ' 15 שו' 24).
7. מקובלת עלינו אפוא טענת אנשי המושב שהתקשרות היתה אך עם התובע והוא קיבל בהתאם לה 5,000 ₪ נטו. אמנם ייתכן שאיימן היה חלק מהזמן עם התובע, אך אין בכך כדי לקשור יחסי עבודה יש מאין. השכר ששולם לתובע בסך 5,000 ₪ נטו היה אפוא הסכום שסוכם עמו, כאשר הסיכום כפי שטענו אנשי המושב היה עבור מתן הגנה על השדות מפני גניבות (בין אם באמצעות שמירה פיזית בנוכחות מתמדת בלילות ובין אם על ידי נוכחות חלקית הרתעתית והודעה לכל תושבי האזור על כי התובע הוא זה ששומר על המקום).
לדידנו אחיו של התובע לא היה חלק מאותה התקשרות, הוא לא נרשם כעובד ולמעשה לא נדרשה עבודתו, כפי שטענו אנשי המושב.
8. באשר לתביעה שעניינה שכר עבודה עבור חודש נובמבר 2010, הרי שהגניבה שבעקבותיה הופסקה ההתקשרות הייתה ביום 10.11.2010 או בסמוך ליום זה. מהראיות עולה כי הנתבע שילם לתובע את שכר חודש נובמבר 2010 (פרוט' עמ' 9 שו' 5) ורכיב זה נשמט מסיכומי התובע ולפיכך יש לדחות את התביעה ברכיב זה. בחודש דצמבר התובע כלל לא עבד וממילא תביעתו לשכר עבודה עבור חודש זה נדחית.
9. באשר להפרשי
שכר מינימום, הרי שאלה מבוססים על הטענה כי התובע קיבל רק מחצית מהסכום של 5,000 ₪ נטו ואת המחצית השנייה קיבל אחיו. כאמור לדידנו כעולה מהראיות, ההתקשרות הייתה עם התובע בלבד. הואיל והתמורה ששולמה הייתה למעשה שכר עבודה על סך 5,000 ₪ נטו, שעלה על שכר המינימום כפי שהיה אותה העת, ממילא דין התביעה ברכיב זה להידחות.
10. באשר לתביעה שעניינה גמול עבודה בשעות נוספות ובשבת, הרי שאף כאן דינה להידחות כפי שנסביר לקמן. טענת התובע הייתה שהוא עבד במשך כל התקופה כל יום מימות השנה במשך 365 ימים, מבלי להחסיר ולו גם ליום אחד, כאשר כל לילה עבד מהשעה שש בערב ועד השעה שש בבוקר (ס' 6 לתצהירו פרוט' עמ' 7 שו' 17-23).
לאחר סיום השמירה עבד בתחומים נוספים בחקלאות (פרוט' עמ' 1 שו' 9-10 בה ציין עורך דינו כי לתובע ולאחיו היה פרויקט "גידול עיזים"). אחיו של התובע העיד אף הוא כי היה להם עדר של עיזים (פרוט' עמ' 17 שו' 6-11). התובע אף שכר חלקת אדמה שעיבד כפי שהעיד נתי (פרוטוקול עמ' 23 שורה 21).
גרסת התובע בעניין היקף עבודתו (לפיה עבד 365 יום בשנה, 12 שעות מידי לילה, פרו' עמ' 12 שו' 20, עמ' 17 שו' 15) אינה סבירה.
לא ייתכן שאדם יעבוד 12 שעות רצוף כל לילה, 365 ימים בשנה ולאחר מכן מדי יום יעבוד שעות ארוכות בחקלאות. גרסתו זו לא עשתה עלינו רושם מהימן. גרסתו זו גם נסתרת מיניה וביה בעדותו שבה טען כי חלק מהימים נעדר מהעבודה ואז הוחלף על ידי אחרים (פרו' עמ' 12 שו' 23).
נציין כי אחיו של התובע סתר אף הוא את גרסת התובע באומרו כי הסיכום היה שכל אחד מהם, דהיינו הוא ואחיו התובע, ישמור 6 שעות ובאותן שעות השני ינוח (פרוט' עמ' 16 שו' 24-26). עוד ציין האח כי למעשה היה אחד מהם ישן והשני ער (פרו' עמ' 16 שו' 30 – 32 עמ' 17 שו' 1-4). אף התובע בעדותו אמר כי חלק מהשעות ישן ברכב אף שמיד לאחר מכן חזר בו מדברים אלה (פרו' עמ' 7 שו'31-32).
11. אנו מקבלים את גרסת עדי המושב ולפיה שולם לתובע סכום מסוים מידי חודש בחודשו, כאשר הוא צריך היה לתת את חסותו ולהפגין נוכחות בחלק משעות הלילה בשדות המושב. אין מדובר בשעות קבועות וסדורות. במהלך אותן שעות רשאי היה התובע גם לישון, כפי שעשה למעשה, ובנסיבות אלה לא ניתן לומר כי התובע עבד
שעות נוספות או כי ניתן למדוד ולכמת את שעות עבודתו. התרשמנו כי מדובר בהיקף שעות שלא עלה על היקף
משרה.
לנוכח הראיות שבפנינו, נסתרה החזקה הקבועה בדין לעניין היקף עבודתו של העובד, לאחר שקיבלנו את עמדת הנתבע כאמור. לפיכך יש לדחות את התביעות לגמול עבודה בשעות נוספות ולגמול עבודה במנוחה השבועית שזו כמו זו לא הוכחה והחזקה ביחס אליה נסתרה.
12. באשר לדמי ההבראה, הרי שכאן טען הנתבע כי התביעה התיישנה. טענה זו אינה נכונה. הנתבע לא הראה כי שולמו לתובע דמי הבראה בהתאם להוראות צו ההרחבה הכללי, לעניין תשלום דמי ההבראה. לנוכח זאת, זכאי התובע כפי שטען ופירט בסעיף 31 לסיכומיו לשישה ימים עבור כל שנה משתי שנות העבודה האחרונות, כאשר התעריף בו נקב בסיכומיו היה 374 ₪ ליום. סך הכול זכאי התובע לסך של 4,488 ₪.
13. באשר לחופשה, זכאי התובע לפדיון של שלוש שנים ועוד שנה נוספת כפי שטען בסעיף 33 לסיכומיו. סך הכול תבע
פדיון של 37 ימי חופשה. בהנחה שעבד 24 ימים בחודש בשכר של 5,000 ₪ נטו שהם כ- 5845 ₪ ברוטו. לפיכך השכר היומי לו היה זכאי עמד על 244 ₪ ליום. סכום זה כפול 37 ימים נותן סך של 9028 ₪ כפדיון ימי חופשה.
14. באשר לדמי חגים, הואיל והתובע קיבל
משכורת חודשית קבועה, הרי שלא הופחת משכר זה ימי החג ולפיכך הוא אינו זכאי לימי חגים כמשמעותם בצו ההרחבה ודין התביעה ברכיב זה להידחות.
15. באשר להחזר הוצאות נסיעה, הרי שכאן לא הוכח מה היה מרחק הנסיעה ומה עלות הנסיעה. בכל אופן טען הנתבע (סעיף 33 לסיכומיו), כי אף אם תתקבל טענת התובע בדבר קיום יחסי עובד מעביד הרי שיש לפסוק ברכיב זה לכל היותר 250 ₪ לחודש, כפול 36 חודשי עבודה. טענה זו מקובלת עלינו.
טענת התובע לפיה דמי הנסיעות להם היה זכאי עמדו על סך של 600 ₪ בחודש, לא הובאה לה כל אסמכתא. לנוכח זאת, נפסוק לתובע אך את הסכום בו הודה הנתבע כאמור, דהיינו 250 ש"ח כפול 36 שווה 9,000 ₪.
נסיבות סיום העבודה
16. אין חולק כי ההתקשרות בין המושב לתובע נמשכה כשלוש שנים. אין גם מחלוקת כי אירעה גניבה בשדות המושב ביום 8.11.2010, כאשר התובע נחקר ונעצר לחמישה ימים בגין גניבה זו.
בתלונה שהוגשה למשטרה נקבו בשמו של התובע כחשוד בביצוע הגניבה, כפי שעולה בין היתר מהחקירה של דוד אלקיים במשטרה.
אין חולק כי החקירה הסתיימה והתיק נגד התובע נסגר בנימוק שלא נמצאו ראיות מספיקות להעמדתו לדין. לאחר שהנתבע או מי מטעמו הגיש תלונה במשטרה (בה טען כי התובע היה קשור לגניבה), היה עליו לפטרו או לפעול להשבת התובע לעבודה כיוון שיחסי העבודה לא הסתיימו על ידי מי מהצדדים. לא הוכח על ידי הנתבע כי כך נעשה.
אי פעולה בדרך זו יש לראות בה כפיטורים. דהיינו אי הזמנתו לשוב לעבודה לאחר שנעצר בעקבות תלונת המושב, מהווה למעשה פיטורים. לנוכח זאת, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו. הואיל והתובע עבד 36 חודשים, דהיינו שלוש וחצי שנים, זכאי לפיצויי פיטורים בסך 5845 ₪ כפול 3.5 דהיינו 20,458 ₪.
התובע תבע בגין רכיב זה סך של 18,608 ₪ בכתב התביעה. בסיכומים טען לסכום אחר של 26,806 ₪ הואיל ולא הותר לתובע להרחיב חזית ולשנות ממה שתבע, אין מקום לפסוק לו יותר מהסכום המופיע בכתב התביעה. לפיכך, נפסוק לתובע כפיצויי
פיטורין סך של 18,608 ₪.
סוף דבר
17. הנתבע ישלם לתובע תוך 30 יום מיום שיומצא פסק הדין את הסכומים הבאים:
א. דמי הבראה בסך 4,448 ₪
ב. פדיון חופשה בסך 9,028 ₪
ג. החזר הוצאות נסיעה בסך 9,000 ₪
ד. פיצוי פיטורים בסך 18,608 ₪
כל הסכומים הנ"ל ישולמו בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 1.11.10 ועד התשלום בפועל.
18. הואיל ועמדתו העקרונית של התובע בעניין קיום יחסי עובד ומעביד התקבלה, יחד עם זאת תביעתו התקבלה רק בחלקה כאמור, נפסוק לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו''ד בסך 3,000 ₪.
זכות
ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
ניתן היום, ט' אלול תשע"ה, (24 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.