שלום רב!
שמי ב',
מורה מאזור המרכז, נשואה +1.
לפני כחצי שנה, ההריון שלי נכנס לתהליך שנקרא 'שמירת הריון', בהוראת רופאים, שעקרו- על מנת שהעובר שלך יחיה- עלייך לחדול מכל פעילות, בין בעבודה ובין בבית עצמו. מאז אני "מבלה" במיטה רוב היום, סובלת מכאבים שבאים והולכים, ומנסה בכל כוחי לעבור את קיר האטימות המוכר של 'המוסד לביטוח לאומי'.
אני משתפת אתכם בסיפור שלי, מכיוון שהוא אבסורדי מדי, ברמה שנציגי הביטוח לאומי עצמם הודו שמדובר בפרשה קיצונית, ומכיוון שניסיתי בכל דרך אפשרית ונעימה לפתור את הדברים. פניתי לגורמים רבים- ואף אחד מהם לא הצליח לתקשר ולהגיע לאיזשהו הסבר מניח את הדעת עם 'המוסד לביטוח לאומי'.
מעבר לשערורייה, יש לסיפור השלכות ישירות לחיים שלנו, למקום העבודה שלי, לבית, לשגרה שנפגעה וכו' כפי שאפרט.
לצערי, דומה כי רק באמצעות קשרים או כוח אפשר לקבל את הזכויות הבסיסיות המגיעות לאדם. לא אשת קשרים או כוח אני, ואני פונה אליכם- מי מכם שמכיר אנשים, שמכיר דרכים או שיוכל לסייע לי בסיפור הזה, תבוא עליו הברכה, אהיה אסירת תודה.
שנה טובה לכולם, ותודה על הזמן ותשומת הלב.
להלן עיקרי הפרטים:
בתאריך ה1.5.2016, המליצה רופאת הנשים שלי, ד"ר בריגיטה וויינטראוב, על מנוחה בבית לצורך
שמירת הריון. החלטת הרופאה באה בעקבות דימום אשר החל בתחילת ההריון, והתגבר בימים בהם עבדתי. בבדיקה שערכה ד"ר ווינטראוב וכן בבדיקה שנערכה במיון ביה"ח "בלינסון" אליו הגעתי באותו שבוע נאמר לי כי הדימום נובע מ"המטומה" ברחם ועליי לנוח על מנת לאפשר להמטומה להספג. בביקור חירום נוסף במיון ביה"ח "בלינסון" (עקב דימום מאסיבי) נאמר לי ע"י רופא המיון כי עליי לנוח ולפנות למרפאת הריון בסיכון גבוה מאחר שלטענתו אני נמצאת במצב הנקרא "הפלה מאיימת" וכי עליי לחכות ולשמור על העובר. כיום, לאחר כחצי שנה, הדימום פחת, אך עדיין קיים וכן החלו צירים מוקדמים- בשל החשש מכל זאת ומלידה מוקדמת המליצה רופאת הנשים באופן חד משמעי כי עליי להמשיך בשמירת ההריון.
בתאריך ה15.6.2016 הגשתי בקשה לגמלה לשמירת הריון למוסד לביטוח לאומי (בל 330). לבקשה זו צורף תיק מעקב ההריון וכן המלצה לשמירת הריון ע"י ד"ר ויינטראוב (בל 331).
בתאריך ה1.8.2016 קיבלתי מכתב מהמוסד לביטוח לאומי ובו נאמר שבקשתי לגימלה לשמירת הריון אושרה, והודעה על דרכי התשלום תגיע בהמשך. יומיים לאחר מכן, בתאריך ה3.8.2016 קיבלתי מכתב חדש מהמוסד לביטוח לאומי ובו נכתבה החלטה אחרת- במכתב זה נטען כי תביעתי לגמלה אושרה רק עבור התאריכים – 1.5.2016 ועד תאריך 15.6.2016, אך מתאריך 16.6.2016 ועד הלידה (תל"מ- 10.12.2016) לא אושרה תביעתי על אף המלצתה הברורה של הרופאה המטפלת, ללא כל נימוק מצד רופא המוסד לביטוח לאומי. בפועל, לא חל שום שינוי במצבי הרפואי ביום שלאחר ה15.6.2016, כך שהחלטת רופא המוסד איננה ברורה לי.
(כמו כן, גם את התשלום על ימי השמירה שכן אושרו לי לא קיבלתי במלואו מאחר שנטען במכתב כי המוסד לביטוח לאומי איננו מכיר נתונים על עבודתי ב"עיריית ירושלים". מעולם לא עבדתי בעיריית ירושלים, אני מורה בתיכון
בתל אביב, מקבלת משכורות ממשרד החינוך ומעיריית תל אביב. יחד עם טופס התביעה הגשתי את כל המסמכים הנדרשים מטעם משרד החינוך ועיריית תל אביב ובכל זאת קיבלתי גמלה שמתאימה אולי לרבע ממשכורתי, כנראה שנפלה כאן טעות מצערת)
לאחר שביקשתי הבהרה בנושא, קיבלתי מכתב בתאריך ה28.8.2016 ובו רופא המוסד מבקש מסמכים נוספים ע"מ לתת את החלטתו הסופית בתביעה. שלחתי מסמכים אלו, וכן צירפתי מכתב נוסף מאת הרופאה המטפלת ,ד"ר בריגיטה ווינטראוב, ובו היא הביעה את עמדתה הנחרצת כי עליי להמשיך בשמירה. ביום 5.10.2016 קיבלתי הודעה סופית כי בקשתי לגמלה לשמירת הריון נדחתה ללא נימוק מצד רופא המוסד לביטוח לאומי.
בתאריך 13.10.2016 בעלי, הגיע למשרדי
הביטוח הלאומי בירושלים ע"מ לקבל הבהרות ונימוקים לדחיית התביעה. שלחתי את בעלי [על חשבון ימי עבודה שלו] עם בקשה ליפויי כח מאחר ואין באפשרותי במצבי הנוכחי לנסוע עד ירושלים ולעמוד בתורות הביטוח הלאומי. לפקידים אשר נפגשו עמו לא היתה כל תשובה מספקת מדוע נדחתה התביעה, הם טענו כי כל זאת תלוי בהחלטת רופא המוסד. בעלי ביקש לדעת את נימוק ההחלטה או לדבר עם הרופא ואלו השיבו כי הם אינם יודעים דבר וכי כל המידע בידי הרופא. לאחר זמן רב של בקשות, הסכימה הפקידה החתומה על תיק התביעה, הגב' זהבה בן שבת, לגלות כי רופא המוסד דחה את הבקשה כיוון שאינני סובלת מדימום זה זמן רב- נימוק שהוא לכתחילה לא נכון ואיננו מבוסס על אף בדיקה. מעולם לא פגשתי את רופא המוסד ולא נבדקתי על ידו, כך שנימוק זה אשר קובל על דעתה של ד"ר וויינטראוב, איננו מובן. ראוי לציין כי רופאת הנשים המטפלת בי, ד"ר בריגיטה ויינטראוב, היא רופאה וותיקה, מנהלת חדר
לידה בבית החולים "לניאדו"
בנתניה, כך שהמלצתה נובעת מנסיון שנים.
יש לציין, כי לאורך כל תקופת התביעה, ניסיתי לקבל הבהרות מהביטוח הלאומי הן דרך המענה הטלפוני והן באמצעות המייל באתר המוסד, תשובתם לאורך הדרך היתה שהתביעה בטיפול, כאשר בפועל אני מבינה מהגב' בן שבת כי רופא המוסד כבר החליט מזמן שאני לא מדממת ולכן אין עילה. בנוסף, כאשר בעלי ביקש לערער על החלטת הרופא, נאמר לו כי הדרך היחידה לכך היא
הגשת תביעה בבית הדין לעבודה, עם כל ההוצאות הנלוות לכך והטירחה הכרוכה בהגשת תביעה. התשובה של הפקידים היתה כי אין בסמכותו של אף אדם לערער על החלטת הרופא, האפשרות היחידה שנותרה אם כן, היא בפניה לבית הדין.
לאור כל האמור לעיל, התנהלות המוסד לביטוח לאומי בכל הנוגע לתיק התביעה תמוה מאוד בעיניי. לענ"ד יש לתת את הדעת מדוע דחה רופא המוסד את התביעה, מדוע חל שינוי בהחלטה מתאריך ה1.8.16 ועד תאריך ה3.8.16, ומדוע החליט רופא המוסד כי מצבי הרפואי השתנה
בלילה שבין ה15.6.16 ל16.6.16, כאשר בפועל לא חל כל שינוי.
אבקש לציין, כי לדחיית התביעה ישנן השלכות רבות. מעבר להפסד הכספי המרובה במשכורות שהפסדתי (נזק כלכלי רב), נפגעות לי הזכויות כמורה במשרד החינוך ובעיריית תל אביב; הפסד של שנת
ותק, הפסד של צבירת שנים לצורך מתן קביעות, פגיעה בדמי הלידה שלי. כמו כן, משרד הכלכלה האחראי על הנחת
תמ"ת למעון בו לומד בני איננו מוכן (אולי בצדק) לחשב דרגת
שכר בטרם אביא את אישור המוסד לביטוח לאומי, כך שבינתיים אנחנו משלמים מחיר מלא על הלימודים במעון, כאשר לכאורה היינו צריכים לקבל הנחה משמעותית כיוון שבימים כתיקונם אני עובדת במשרה מלאה. כמובן כל זאת עוד לפני שציינתי את ימי העבודה אותם הפסיד בעלי בטיפול בתיק התביעה שלי.
בנימה אישית אוסיף כי אני נהנית מעבודתי כמורה ורואה בה אידיאל, בכל מקרה רפואי אחר הייתי ממשיכה לעבוד, אך בעיניי
שמירה על העובר חשובה מזה. אין ספק כי בעולם מקביל, מכל הבחינות היה עדיף לי לעבוד, אין הנאה מלשבת חודשים שלמים בבית ללא תעסוקה. כמו כן, אני מאמינה שמי שכמוני לא יכולה אפילו לקלח את בנה שלה ולהיות אמא במלוא מובן המילה, לא מנסה "לסחוט" כספים ואישורים מביטוח לאומי, אלא מבקשת עזרה אמיתית היכן שצריך ומגיע. אנחנו אזרחים מן המניין, משרתי
מילואים ומשלמי מיסים,
עובדים בעמל רב שנינו, לא חיסרנו בתשלומי הביטוח הלאומי מעולם, והיינו מצפים ליחס מקביל ממוסדות המדינה.