אז... נמאס לי להתבייש בכך שאני אמא,
אמא לילד מקסים בן 2.7,
אמא בלי עזרה של סבים וסבתות,
פשוט אמא מאושרת שאוהבת להיות אמא ורוצה עוד ילדים....
היום הייתי
בראיון עבודה, המראיינת שניכר בה ששלב ההריונות והלידות כבר יובל שנים מאחוריה, החליטה לשאול אותי את השאלות שאנחנו הכי שונאות:
"ועם מי יהיה הילד כשהוא לא ירגיש טוב?",
"ההורים שלך גרים לידך?"
"את מתכננת עוד ילדים בזמן הקרוב?",
ואז עשיתי את מה שתמיד פינטזתי עליו - קמתי, הודיתי לה על ההזמנה לראיון, הודעתי לה שאני לא מוכנה לעבוד במקום עבודה שמדכא את האמהות שלי, הסברתי לה שאני לא מוכנה לעבוד במקום עבודה שיעודד אותי לשלוח ילד עם חום לגן, ובלבד שאני לא אחסיר ימי עבודה, ושאני לא מוכנה להתבייש ולהתנצל על כך שאני אמא!
יצאתי והרגשתי חופשיה ומאושרת!
אימופוביה - די!