לפני כשנה התפטרתי מעבודתי בתור מנהלת בכירה בארגון מוכר, מיד לאחר סיום התקופה 'המוגנת' שלאחר חופשת
לידה.
המנורות היו צריכות להידלק עוד בראיון העבודה, ככשמעו שיש לי ילדה אחת והיא בת 6. אז השאלה הבאה שנשאלה על ידי אחד משלושת הגברים שראיינו אותי, הייתה:
" את מתכוונת להיכנס להיריון? ,, אני: נאלמתי ומיד 2 הגברים האחרים אמרו לו: "זה לא חוקי,, אך שתקו בכדי לשמוע את התשובה. ונאלמתי. אני, שבדכ ככ וורבלית.
התקבלתי לעבודה! לאחר 4 חודשים נכנסתי להיריון. ( השמחה הייתה גדולה!)
הייתי המנהלת היחידה בין כל המנהלים. בין החברים המנהלים צעירים בגילי הייתה אווירה נפלאה אך זה עדיין לא הפריע לחבר הכי טוב מהעבודה שלי שישב איתי באותו החדר ושאשתו נכנסה להיריון באותו הזמן כמו שלי, לגנוב לי חלק נכבד מתפקידי שאני הגיתי ובניתי במו ידיי כי הוא לא היה ממש מוגדר בהתחלה. ( מקדימה את המאוחר).
כל תקופת ההיריון הבוס שלי הקפיד להגיד לי כמה הוא מרוצה ממני וכמה הוא בונה עלי לשנים הבאות וכמה הפכתי ושיניתי את היחידה. יצאתי לחופשת לידה.... במהלך ההיריון אמרתי שכנראה אחזור מיד לאחר החופשה. אך בחופשת הלידה הבנתי שאני לא מסוגלת להשאיר תינוק ככ קטן אצל מטפלת. בחרתי להאריך ל 6 חודשים. הבוס שלי לא קיבל זאת אך לא אמר דבר. יום לפני שאני חוזרת נפגשנו הודיע לי באופן שרירותי כי התפקיד שלי משתנה ויותר לא אעשה מה שעשיתי. השכר נשאר אותו
שכר וגם השעות אך התפקיד העיקרי של משתנה. המציא לי תפקיד אחר שלא היה קיים תפקיד מומצא שבמסגרת תפקידי הקודם עשיתי אותו על הדרך. בשיא טיפשותי הרמתי טלפון לחבר הכי טוב שלי בעבודה ושפכתי את מר ליבי . התגובה של ה"חבר" הייתה: בזמן שלא היית השתנו מלא דברים, זה כבר לא אותו הדבר.
ואז הבנתי שהוא זה שביקש ( לאחר מכן הודה בזה).
חזרתי לעבודה שבורה ורצוצה כל יום חוזרת בוכה. ממנהלת פעילה שניהלה 15
עובדים ניהלתי 3 לא היה לי מה לעשות. השתעממתי עד מוות. חיפשתי עבודה אחרת ....
במהלך התקופה פניתי לבוס שמעליו, הראה אמפתיה וזהו.
באותה תקופה לא ידעתי שזה לא חוקי כל מה שעשו לי. יום אחרי שהסתיימה לי התקופה המוגנת מצאתי עבודה אחרת,
אך הטראומה הייתה גדולה. במסיבת עזיבה שלי הבוס שלי אמר: " יחסית לאישה דתייה את לא מביאה הרבה ילדים,,. זה מה שהוא מצא לנכון להגיד אחרי שתרמתי ככ הרבה ליחידה. הקטין אותי למכונת רחם לא מתפקדת.
עברה שנה מהסיפור ההוא, אני נמצאת במקום נהדר, עובדת בעבודות שאני אוהבת עם מנהלות מקסימות.
אך עדיין הסיפור ההוא לא הרפה. הצטרפתי לקבוצה הזאת והבנתי מפה שמה שנעשה לי ככ לא חוקי. פניתי באופן
אישי להדר פלד המקסימה, הנחתה אותי ואמרה לי שבהחלט אני יכולה לתבוע. ירדתי מזה ... אולי אתבע בהמשך. אך עדיין לא וויתרתי ובזכות הדר פלד שנתנה לי כוחות, לפני כחודש פניתי במייל למנכל הארגון וביקשתי להיפגש עמו לשיחה אישית. להפתעתי ענה לי מיד. נפגשנו בבית קפה ובשיחה של כשעה שטחתי בפניו את כל הנעשה. יש לציין שלא באתי עם ציפיות אך הוא היה מקסים. קשוב ורציני אך עם זאת לא ויתר וביקש לשמוע ביסוסים לטענתי. הבאתי, הוכחתי, ביססתי הגעתי קורקטית. הסברתי לו שהמטרה היא שלעובדת הבאה בארגון זה לא יקרה. הוא הקשיב באמת, אמר שיטפל. לא שמעתי ממנו שבועיים. ויתרתי ואמרתי שבטח סתם אמר את מה שאמר. ביום האישה הוא התקשר אליי ואמר: " תשמעי זה לא עוזב אותי ,, לקחתי זאת מאוד ברצינות. לקחתי את שני המנהלים גם הבכיר יותר וגם המנהל האישי לשיחה הסברתי, נזפתי ואמרתי שזה לא יקרה יותר והוריתי לפתוח בשיחות אישיות עם כל העובדים ביחידה ולפתוח זאת בישיבת צוות שהמנהל האישי ידבר עם כולם על הנושא. אני מבטיח לך באופן אישי שזה לא יישנה,,
במאמר מוסגר אגיד עכשיו שעוד שנתיים מסתיים המכרז של המנהל האישי ויש לי הרגשה שלא יאריכו לו את המכרז. (מקווה).
הבנתי מחברים לעבודה שהמנהל האישי שלי לשעבר היה מאוד מופתע. אני מאוד מסופקת. כי לקבל נזיפה מהמנכל מהבוס המאוד מאוד גדול זו תעודת עניות מקצועית. והכי חשוב: הוא קיבל שיעור שלא כל מה שאתה עושה בתור מנהל לעובד הקטן נשאר בינך לבינו ויש לך כוח בלתי מוגבל.
חשוב לא לוותר. אז אפשר לבקר אותי ולהגיד: בזה את מסתפקת? אז כן. בינתיים. ופרסמתי זאת בכדי להגיד לכולן אל תוותרו! תמצאו את הדרך שלכן לדווח על עוולות שנעשות לכן בתור
נשים, זה חשוב! ולמי שיש כוח שתלך לתבוע. אני לא תובעת, לבנתיים וגם הבהרתי זאת לבוס הראשי.