מנסה להבין מה נסגר עם הסביבה שלנו,כבר ממש נואשת.
אני כרגע בהריון בשבוע 23.
בתחילת הריון, לפני שעוד גיליתי התחלתי לעבוד במקום עבודה שאיך שהוא קשור למה שאני לומדת, ועברתי
תאונת דרכים שהובילו למגרנות ומין הסתם לחיסורים של כ 5 ימים בחודש במקום העבודה.
מפה לשם זומנתי לשימוע וקיבלתי מכתב
פיטורין (אין
ותק חצי שנה, סיבות שכביכול לא קשורות להריון אפילו ששני הצדדים יודעים את האמת).
אבל מאז חודשים שאני לא מתייאשת (עד לא מזמן) ומחפשת עבודה, כל עבודה, חצי
משרה,
משרה מלאה, מוקדי שירות ומה לא רק בשביל לצאת
מהבית...
ותנחשו מה כל פעם שאני אומרת על הריון מבטיחים לי שזה לא ישפיע אבל הפרצוף מתעקם 180 מעלות ומכאן התשובה ברורה...
אחרי חודשים וחצי שהתייאשתי הלכתי לחתום
אבטלה בלשכה, ואמרתי אם תוכלו למצוא לי משהו יותר מאשמח... הסתכלו עלי כמו על לא נורמלית. וכשביקשתי קורס, הכשרה כלשהי, תעסוקה אמרו לי למה את צריכה עכשיו את בהריון כרגע וכו.
ואני שואלת את עצמי איך יתכן שאישה בהריון הופכת לסוג של חולה ומדבקת שאומרים לה לא בכל מקום?! הרגשה שמשהו בך לא תקין...שאת לא רצויה בשום מקום תעסוקה.
איך דווקא עם מוטיבציה הכי גבוהה לצאת מהבית ולעבוד במיוחד כשיש מטרה עילאית עכשיו אומרים לה לא.
אפילו לקורסים שהיא זכאית אומרים מה היא צריכה את זה עכשיו? אז מה החברה מציעה להסגר בבית, לא להתפרנס ולא להתפתח...