בוקר טוב. שמי נדב, ואני הועסקתי כעובד
עצמאי בשכר סופרים בפרוייקט בחברת אינטרנט. לאחר כמעט חודשיים לתוך הפרוייקט נאלצתי לעזוב, בפועל העבודה הייתה 15 שעות ביום 7 ימים בשבוע, ללא
הפסקה או מנוחה.
שעות העבודה הבלתי נגמרות (כשחרב הפיטורין תמיד מעל הראש בידו של סמנכ"ל הוכן) והיחס האלים מילולית והמשפיל שקיבלתי הובילו אותי לעזוב את העבודה מתוך שיקולים בריאותיים, ואכן מאז איני עובד ואף מצבי הוחמר והגעתי לטיפול בבית חולים פסיכיאטרי.
שבועיים לפני שהתפטרתי אותו סמנכ"ל הביא עובדת נוספת ללא תפקיד, שפשוט ישבה בפרוייקט וחיכתה, והמשיך לתקוף אותי מילולית ולהוציא עליי את תסכוליו, ואף אמר לי שאין מה לעשות, אני לא חלק מהחברה ולא מעניין אותו מה אני חושב או מרגיש. כל שיחה הייתה בצעקות והשפלות, מלאי כינויי גנאי ברמה כזו שלא פעם אף צעק עליי מספר דקות מכיוון שתכנית הטלוויזיה בה הפרוייקט תמך לא הצליחה, למרות שלי אין שום קשר להפקה, בידיעה שלבסוף אשבר.
לבסוף התפטרתי, ואכן אותה עובדת, המקושרת לסמנכ"ל, מיידית לקחה את התפקיד, אותו בניתי באופן שונה לחלוטין ממה שתואר בהתחלה. לא קיבלתי את הכסף על השבועיים
התראה, פשוט נאמר לי "לעוף הבייתה", ורק עכשיו אני מתחיל להתאושש מהחוויה שאין לי דרך אחרת לתאר אותה כמשפילה, מסרסת ואלימה.
כמעט ארבעה חודשים ישבתי בבית עד שהצלחתי לעמוד חזרה על הרגליים, והצוות והפרוייקט אותם הקמתי המשיכו והצליחו בשל עבודתי הרבה. חשוב לי לציין שעזבתי בלית ברירה רק אחרי שראיתי שאכן המערכת מתפקדת (נאמר לי שזו עבודה עם צוות של 5 אנשים חמישה ימים בשבוע, מה שלאט לאט הפך ליותר מ 20 אנשים 24 שעות ביממה, וכשעזתי המערכת והעבודה תקתקו עבודה בצורה חלקה).
אני אולי לא מודע לזכויותיי, אבל אני יודע מתי צריך להגיד די - החוויה הניצולית והאלימה מילולית הזו, שמלווה אותי עד היום, תקעה את חיי וכמובן שירתה את האדם שהעסיק אותי ואת חבריו שעשו את העבודה אחרי.
אשמח לדעת מה ניתן לעשות בנידון. אני מאמין שמגיע לי פיצוי על השבועיים שלא קיבלתי, ובנוסף על התקופה בה הייתי משותק נפשית בביתי עד שזה הגיע לרמת המיון הפסיכיאטרי. אשמח לתשובתכם, נדב