פורום זכויות עובדים ודיני עבודה

כשהתקבלתי לעבודה בדיור לצעירים בסיכון ועל הרצף, הייתי הכי מאושרת בעולם.
נתתי את נשמתי ואהבתי כל רגע במיוחד כיוון שלא
נכנסתי לעבוד בשביל הכסף אלא כי הייתי זקוקה למשמעות.
להרגיש שאני מעלה חיוך על פני מי שבאמת צריך וזקוק לי.
לכן כשהענקתי לדיירים מכספי ונתתי מזמני יותר שעות מבלי לרשום אותן (משמע על חשבוני) ראיתי בזה חסד, מעשה גדולה.
כשנכנסתי לעבודה רכבי היה חדש ושמור ביותר, הדיירים הצעירים ביצעו בו שמות ולמרות שההנהלה ידעה אף אחד לא נקף אצבע ונשלחתי ימים כלילות למשימות, כופח, בילויים לדייר ברכבי, טיפולי שיניים, סיבובי הרגעה של שעות ברכב במקרים של התקפי זעם של דיירים.. ומה לא, כשכל התחזוקה וטיפולי הרכב והפחחות שניזוקו על חשבוני היו.
דייר אחד השתין במושב האחורי, דיירת פוצצה לי את הדלת כשטרקה אותה בעוצמת טירוף על מעקה בטיחות.
כמובן זה על קוצו של יוד והסיפור הולך ומעמיק.
כשהבוס הגדול התחיל להגיע אלינו כל פרק זמן לביקורים לא ייחסתי חשיבות, הוא היה נחמד, התעניין, פתאום.. לאט לאט הנחמדות הפכה למגע, תופח על הישבן ומדבר במלל פוגעני ומיני.
נכנס אחריי לחדרי הדיירים, מפתיע אותי עד בהלה וצרחת אימה שבקעה מגרוני באמצע ניקיון/ כביסה/ מתיחת סדינים..
הייתי לחוצה וידעתי שלא משנה מה אני לא יכולה להרשות לעצמי להיפלט עכשיו מהעבודה,
ההורים והדיירים נקשרו אליי ואני אליהם,
העדפתי להסביר לבוס בנימוס שזה לא מתאים, מציק, מפריע, שיפסיק.
אבל זה לא פסק, שנאתי כשהיה בא מאחוריי כשאני עסוקה ומצמיד אותי לקיר והבל פיו המסריח מעליי.
עד שעברנו דירה והצוות גדל.
התחלתי להיות תקיפה יותר וביטחוני גבר, הוא החל לחשוש שהסיפור ייחשף ככל שהקשר ביני לבין הצוות הלך וגבר והזהיר אותי בכל הזדמנות.
... ובינתיים הוכנסו שתי עובדות לעבוד איתי, הן היו חברות ושתיהן מאותו המושב. המושב שלי.
לא ביליתי בחברתן קודם לכן מלבד היכרות שטחית לחלוטין.
אחת מהן (בדיעבד גיליתי) פותרה בעברה הלא רחוק מהחברה עקב התנהגות בלתי הולמת והוכנסה שוב באופן די מוזר ולא ברור וללא שום הסבר הגיוני על מנת "לתגבר" אותי.
היא שמה לה למטרה לעשות הכל להעיף אותי מהעבודה כאשר חברתה מסייעת לה בכל דרך אפשרית.
כשאמרו לי שבינה לבין הבוס התנהל רומן סירבתי להאמין בלא שניתנה לי הוכחה אבל התנהגותה בבית החלה לאותת במוחי אותות אזהרה.
נכנסתי למצוקה ופניתי לבקש עזרה ממנהלת הבית שתרחיק את שתי העובדות ותעביר אותן לבית אחר באותה חברה, היא ביצעה שיחות שימוע עקב העדויות שנתתי והבנות כמובן רתחו מכעס.
אותה בחורה שכבר פוטרה בעבר עשתה הכל כדי למצוא חן בעיני מנהלת הבית וכשהרגישה מוכנה הפתיעה אותי בכך שהעמידה לה מומנטום.
זה או אני או היא.
מנהלת הבית החליטה שאני לא עוזבת ואותה בחורה טרקה אחריה את הדלת נשבעת שזה לא הסוף.
מאותו הרגע חברתה מיררה את חיי ללא סוף. צורחת עליי איך שהייתי מגיעה למשמרת, משפילה אותי בכל הזדמנות, שופכת לעברי דליי מים כשהייתי נכנסת לבית, פעם התלוננתי למנהלת ומצאתי את הבחורה מיתממת וטוענת שזה בעיה שלי שאני עוברת לה בדיוק בזמני שטיפת הבית.
התופעות החריפו, מנהלת הבית החליטה לעשות סוף והביאה מדריך להחליף את הבחורה וביקשה שתעשה לו חפיפה עד שהיא חוזרת מח'ול.
וואייייי הבחורה התחרפנה לגמריי.
הותקפתי על ידה באלימות מילולית קשה, צרחות ואלפי שיחות והודעות לנייד, כשאת כולן אני משמיעה למנהלת שבאותו הזמן מבלה בחול' עם דיירים מבית אחר.
כשהאיומים על חיי ושלומי החלו להעיק הגשתי תלונה במשטרה ביעוצו של מנהל הכספים ועורך דין של החברה, בסופה הבנות "נקמו בי נקמתן הסופית" וסיפרו לבן הזוג שלי שאני שוכבת עם המדריך המיועד להחליף את הבחורה ומפלרטטת עם גברים בתוך הבית ומחוץ לו.
מה שכמובן לא היה נכון.
ככל שהבוס הגדול ידע את האמת כך המצב שעשע אותו.
"לפחות הייתי אני זה שזוכה לזיין אותך.." קרץ לי ונגע שוב ושוב למרות מחאותיי וכעסי.
הוא ניצל את מצבי המעורער לחלוטין.
בן זוגי היה מבולבל עקב מה שסיפרו לו הבנות חלקלקות הלשון, הוא כבר היה מורעל ולא ראה בעיניים.. לא עזרו כל הסבריי.
אחיו היכה בי מכות נמרצות ושוב מצאתי את עצמי בתחנת המשטרה.
אך הבנות לא הרפו ומנהלת הבית שכבר חשה שהסיפור גדול עליה התנערה ממני, טענה שהמכות שקיבלתי הן כי לא סתמתי את הפה, והתעסקתי עם הבנות למרות שידעתי בוודאות שאיני יכולה לגבור עליהן.
ושאלה שוב ושוב למה היה לי לעשות זאת.
הבוס הגדול אמר לה שאני גורם משיכה לצרות עתידיות אפשריות וצריך להתפטר ממני. וכשסיפרה לי זאת לא חיכיתי עוד ועזבתי בעצמי את מקום העבודה מרוסקת נפשית ופיזית, בכל רמח איבריי.
נאלצתי להתחיל מחדש את חיי.
כבר לא יכולתי לחזור הביתה, והתחלתי לחפש דירה להשכרה, לבד בעולם עם שלושה מתבגרים שעולמם השליו הזדעזע על לא עוול בכפם.
משפחת בן זוגי לא רצתה לראות ולהכיר בי והשמועות במושב הקטן עשו להן כנפיים.
בני משפחתי החרדים לא היו עמי בקשר בריא מאז שנישאתי לגבר חילוני (בגיל 17)
ונאלצתי לבנות את חיי שוב, לבד. מאפס.
בן הזוג שרף את רכושי הפרטי ואת כל הראיות שאספתי לאחר שגילה שהייתי אצל עורכת דין שעשתה לי סדר והסבירה לי שעליי לשמור את כל העדויות המצולמות, המוקלטות, הכתובות..
הוא טען שיכולתי לסבך גם אותו ושעליי להשאיר את העבר מאחוריי.
כך שכשיצאתי מהבית הייתי ללא הכנסה, ללא עדויות, מילה שלי מול מילה שלהם. של כולם.
הסוף?...
שכרתי בית לשנה של התאוששות והתקבלתי לעבודה חדשה, השכר היה שכר מינימום והעבודה הייתה מעיקה, ביצעתי אותה בלי נשמה, כמו רובוט.
הייתי כבויה.
בן הזוג שכבר חפר בכל גומחה שרק יכול היה לחפור בה הבין את הטעות וקלט שלא עשיתי שום פשע, שביני לבין המדריך לא היה כלום. ששיקרו והעלילו עליי...
שהטרידו אותי.
הוא התחנן שאחזור ובחרתי לתת לו צאנס.
אבל מאותו רגע שחזרתי אני לא מראה את פניי מחוץ לדלת הבית, שלא לפ
נשלח על-ידי הודיה רחלי: 28 בספטמבר 2020
גוש אף אחד במושב, אני לא עובדת כי איני מסוגלת לעבוד, זה מחזיר אותי אחורה עד כדי בחילה וחרדה.
הזכרונות הקשים מדירים שינה מעיניי, וחוסר הצדק מחק ממני את התום ואהבת האדם שהייתה בי.

הייתי רוצה לברר על הסדר או הגשת תביעה על הטרדה מינית ואלימות נפשית במקום העבודה ולו בכדי לסגור את המעגל אולם בהיעדר ראיות איני יכולה.
וחבל.
בבקשה, אם יש לכם חוות דעת בנושא, תכתבו. רק.. בלי לשפוט.