מקווה שזה המקום המתאים:
אני מרגישה לאחרונה כמו רובוט של המערכת,
כמו מישהי מתוך כל האנשים שתוכנתו לקום בבוקר ב-8 ולחזור הביתה ב-19 ולחכות לחמישי בערב.
השגרה הזו פשוט גומרת אותי, אני מרגישה כמו רובוט.
כביכול אני עובדת בעבודה בתחום שממש רציתי ואני גם סבבה עם לעשות את זה
מהבית, אבל איפשהו אני מרגישה פשוט שאני לא חיה, אולי כי אין לי כל כך חברות בעבודה או חברת נפש שאני יכולה לדבר איתה תמיד, אולי כי קשה לי כשיש רגעים מתים פתאןם בלי עבודה ואני מרגישה שאני בוהה במסך.
אני באמת לא יודעת, אבל החיי מבוגרים הרובוטיים האלה ממש הורגים אותי ואני באמת רוצה מתישהו בחיים לצאת לדרך עצמאית ולהרגיש שאני נהנית מהעשייה ושאני לא באה להחתים שעון.
ראיתי הרצאה של טד אתמול שהעלתה לי תהיה, האם לעבוד כדי להשיג ניסיון זו טעות וצריך ללכת ישר לתחום?