שלום לכולם
שמי אסנת ואתורי וילדתי בת מדהימה לפני קצת יותר מחודשיים, בתאריך 3/3
בשבוע האחרון אני ממש טרודה, אם לא הייתי מאריכה את חופשת הלידה (ללא תשלום כמובן) הייתי אמורה לחזור בסוף החודש לעבודה.
שלא תבינו אותי לא נכון, מתה על העבודה שלי, אבל קרעתי ת'תחת כדי להביא לעולם ילד נוסף. שנים אני עובדת ומשלמת
ביטוח לאומי,
מס הכנסה, בעצם כל חיי הבוגרים... 20 שנה...
ומה המדינה מממנת 14 שבועות בתשלום?! זהו?
כל אחת יכולה להאריך את חופשת הלידה על חשבונה ל-26 שבועות ואם יש לה
וותק של 5 שנים במקום עבודתה לפחות אז לשנה, אבל לא כל אחת יכולה להרשות לעצמה לוותר על המשכורת.
איזו משפחה במדינה הזו יכולה להרשות לעצמה לחיות ממשכורת אחת?
התמזל מזלי ובנתיים אני נשארת בבית עם כוונה להשאר שנה, מקווה שזה יהיה אפשרי.
אבל כותבת פה כי אני לא מבינה למה אנחנו שותקים? למה? איך אנחנו מקבלים את העובדה שחופשת הלידה כל כך קצרה.
אחרי 98 ימים מדובר בתינוק קטנטן שעדיין קם
בלילה, עדיין צריך כל כך את אמא שלו (או אבא) ולמען האמת? גם אני זקוקה לזמן הזה איתה.
רוב הנשים שאני מכירה מאריכות את חופשת הלידה לחצי שנה ללא תשלום אבל זה לא צריך להיות ככה!
להזכירכם 4 אמהות הצליחו להוציא צבא שלם מלבנון...
אני כותבת פה כדי לשתף ולגייס אתכם לשינוי שאני רוצה לקדם.
אני מזמינה אתכם פה להציע הצעות שיקדמו את השינוי ובבקשה תשתפו הלאה זה נוגע לכולנו.
כל אחת/ד מאיתנו יכול להמשיך ולהיות מתוסכל בשקט וזה לא יעשה שום דבר, אבל אם נגיע למספיק אנשים ונשמיע את קולנו יהיה פה שינוי... חייב להיות!