{if 0} {/if}

הפרשי פיצויי פטורים, הפרשי פדיון חופשה, זכויות סוציאליות - פסק דין לדוגמא של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע...
הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי פדיון חופשה, זכויות סוציאליות - פסק דין לדוגמא
×
x

כלים לחיפוש עבודה

אסתר שקד נ' רשת המרכזים הקהילתיים בע''מ

דרגו אותנו:
| דירוגך () בוצע בהצלחה
 (1) דירוגים | דירוג ממוצע (5)
5 stars - based on 1 reviews
Hebrew

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע

לפני:

  • כב' השופטת  יעל אנגלברג שהם
  • נציג ציבור (עובדים) - מר יאיר טבת
  • נציג ציבור (מעבידים) - מר שמעון לוי

התובעת: אסתר שקד - ע"י ב"כ: עו"ד עודד אפיק

הנתבעת: רשת המרכזים הקהילתיים בע"מ - ע"י ב"כ: עו"ד דני אליגון ועו"ד דברת נץ

פסק דין

תביעה זו עניינה תשלום הפרשי פיצויי פטורים, הפרשי פדיון חופשה, זכויות סוציאליות שונות ופיצוי בגין אי מסירת מכתב סיום העסקה.

רקע עובדתי

1. הנתבעת הינה מתנ"ס הפועל באמצעות החברה למתנ"סים בעיר קריית גת (להלן - "המתנ"ס"). התובעת עבדה במתנ"ס כמנהלנית מיום 1.2.89 ועד ליום 30.9.09.

2. בחודש 2/08 הועברה התובעת לעבוד בספרייה בבית רחל בכפיפות למנהלת הספרייה הגב' אמסלם (להלן - "החלטת ההעברה"). בעקבות החלטת ההעברה פנתה התובעת בבקשה לצו מניעה (בשא 1304/08; להלן - "ההליך הראשון"), במסגרת הליך זה בוטלה בהסכמה החלטת ההעברה והמתנ"ס הצהיר כי לא הייתה לו כל כוונה לפגוע במעמד התובעת בכפוף לפררוגטיבה לבצע בעתיד שינויים מבניים.

3. בעקבות נטילת סמכויות נוספות מהתובעת הגישה התובעת תביעה נוספת ובקשה למתן סעדים זמניים (עב 2925/08 ובשא 2703/08; להלן - "ההליך השני"). במסגרת ההליך השני הגיעו הצדדים ביום 20.11.08 להסכם פשרה אשר ניתן לו תוקף של פסק דין (להלן - "פסק הדין") כדלקמן -

"א. המבקשת תמשיך בעבודתה עד ליום 31.9.09 ותקבל את שכרה המלא בצירוף של הנלוות וההפרשות כאמור.

ב. יחד עם זאת, המבקשת אינה נדרשת להתייצב למקום עבודתה במהלך תקופה זו וגם לא תעשה כן, למעט פגישה שתתואם עם המנהל הטכני, מר דוד אבוחצירה, ותוך עדכון מנהל המתנ"ס וזאת עד לסוף חודש זה, נובמבר 2008, כדי להסדיר העברת מפתחות ונטילת חפציה האישיים בלבד.

ג. המבקשת תפרוש ממקום עבודתה ביום 1.10.09 בהסכמה ובמועד פרישתה תזכה לקבל את זכויותיה על פי דין והסכם, לרבות פדיון חופשה ופדיון ימי הבראה וכן תשלום של 150% כמענק פרישה, כאשר מובהר בזאת כי מענק הפרישה האמור כולל את אשר צבור למבקשת בקרנות על חשבון או במקום פיצויים, בהתאם להסכם הקיים עם מבטחים וכמקובל במתנ"ס ובכפוף לתשלומי מס כחוק בהתאם לטופס 161א' ולאישור מס הכנסה שיומצא על ידי המבקשת.

ד. בזאת באים ההליכים המשפטיים בין הצדדים לסיום סופי ומוחלט, לרבות עב 2925/08.

ה. הצדדים מצהירים בזאת כי הסכם זה יישמר בסודיות ובנאמנות ולא יוצג לשום גורם (למעט שלטונות המס והנהלת המתנ"ס) וכן מצהירים הצדדים, כי לא ימסרו שום חומר מסוג או מן שהוא, האחד על השני בכפוף להוראות כל דין".

4. בעקבות פסק הדין הפסיקה התובעת להתייצב בפועל לעבודה תוך שהיא ממשיכה להיחשב כעובדת מן המניין, מקבלת שכר וצוברת זכויות וותק עד ליום 1.10.09.

5. עם סיום תקופת העבודה, ביום 30.9.09 קיבלה התובעת פיצויי פיטורים בסכום כולל של 221,517.80 ₪ ופדיון חופשה בסך של 7,520 ₪.

6. התובעת עתרה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, הפרשי פדיון חופשה, הפרשי קרן השתלמות והפרשי תשלום לקרן הפנסיה, פיצוי בגין אי צירופה לקרן עמיתים ופיצוי בגין אי מתן מכתב סיום העסקה.

7. מטעם התובעת העידו היא עצמה והגב' פריינטה סיגל, מנהלת המתנ"ס בשנים 1994 עד חודש מרץ 2005 (להלן - "גב' פריינטה") ואילו מטעם המתנ"ס העיד מר אמיר בן שמחון (להלן - "מר בן שמחון").

פיצויי פיטורים

8. לטענת התובעת, זכאית הייתה לקבל עם סיום עבודתה פיצויי פיטורים בשיעור של 150% בניכוי הכספים שנצברו לזכותה בקופות השונות עבור או במקום פיצויי הפיטורים (סעיף 17 לכתב התביעה).

לעמדתה, שכרה הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים עמד על הסך של 10,677.90 ₪ (שכר יסוד - 7,397.10 ₪ בצירוף תוספת ריכוז - 2,958.8 ₪ ותוספת גמול השתלמות - 322 ₪) והיא זכאית לפיצויי פיטורים בסכום כולל של 331,014 ₪. לטענת התובעת משקיבלה סך של 221,517.80 ₪ בלבד (בשחרור הקופות ותשלום השלמה על ידי המתנ"ס) זכאית היא להפרש בסך של 119,496 ₪ בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

9. המתנ"ס הסכים כי התובעת זכאית לתשלום פיצויי פיטורים בשיעור של 150% ואף הסכים לבסיס שכרה הקובע לצורכי חישוב פיצויי הפיטורים ותקופת עבודתה של התובעת כפי שנטענו על ידי התובעת אלא שלטענת המתנ"ס לא ברורה לו הדרך שבה חישבה התובעת את זכויותיה.

המתנ"ס טען, כי בחישוב סכום הפיצויים היה על התובעת לקחת בחשבון את הפערים בהיקף משרתה, בשכרה ובתפקידה על פני השנים ועל כן יש לחשב את פיצויי הפיטורים בדרך של ממוצעים. המתנ"ס טען כי התובעת עצמה נהגה לבצע את החישוב בדרך הזו עת ערכה את החישובים לעובדים אחרים שפוטרו במהלך שנות עבודתה.

10. לטענת המתנ"ס, על בסיס התחשיב הנכון המבוסס על משרתה בפועל של התובעת ועל הדרך המקובלת לחישוב פיצויי הפיטורים שהיתה נהוגה במתנ"ס בשל היקפי המשרה המשתנים, קיבלה התובעת את מלוא זכויותיה.

המתנ"ס מוסיף וטוען, כי על פי אישורי הקופות שצורפו לכתב התביעה עולה כי הסכומים המצויים בקופות עולים על אלה שלקח הוא בחשבון בעת עריכת החישוב ועל כן משלמעשה קיבלה התובעת סכומים ביתר, זכאי המתנ"ס להשבת ההפרש.

11. המתנ"ס טוען, כי לו יקבע שהתובעת זכאית לתשלום הפרש כלשהו בגין פיצויי הפיטורים, הרי שקיימת מחלוקת כנה ואמיתית בדבר זכויות התובעת וזאת בהסתמך המתנ"ס בדרך עריכת התחשיב על הפרקטיקה שהייתה מקובלת במתנ"ס ושהתובעת עצמה נהגה לפיו במהלך כל השנים. לעמדת המתנ"ס מחלוקת זו שוללת את זכות התובעת לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים ולחילופין מתירה את הפחתתן.

12. הוראות סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג -1963 קובעות -

"(א) שיעורם של פיצויי הפיטורים הוא: שכר חודש אחד לכל שנת עבודה בעובד במשכורת אצל מעביד, או באותו מקום עבודה..." ואילו הוראות תקנות 6 - 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964, קובעות -

"6. חל בשכרו של העובד שינוי זמני, יחושב השכר האחרון לפי שכר העובד כאילו לא חל שינוי כאמור.

7.  עבר עובד מעבודה מלאה לעבודה חלקית או מעבודה חלקית לעבודה מלאה, יחושב שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה לפי שכרו ערב פיטוריו באופן יחסי למידת החלקיות של עבודתו."

13. לטענת התובעת, משאין מדובר בשינוי בהיקף משרתה אלא אך בשכר ששולם לה בגין משרה מלאה, השכר הקובע הוא שכרה האחרון. מנגד, לעמדת הנתבעת מדובר במשרות שונות בתנאים שונים ויש להתייחס לכל משרה בפני עצמה.

14. הצדק עם התובעת בטענתה כי הכלל הוא שאת פיצויי הפיטורים יש לחשב על פי השכר האחרון בגין כל שנות העבודה. חריג לכלל האמור הוא מקום שבו השינוי בשכר היה שינוי זמני או שהיקף המשרה השתנה במהלך השנים.

פסיקת בית הדין קבעה במפורש כי שינוי מהותי המצדיק חישוב שונה לכל תקופת עבודה אינו כולל בחובו שינוי וקידום בתפקיד אלא שינוי בהיקף המשרה או במעבר מהעסקה לפי שעה להעסקה במשרה. הטעם לכך מובא על ידי בית הדין הארצי בפרשת גד גולן שם קבע - "מטבע הדברים, במהלך תקופת העבודה, עובד מתקדם בעבודתו ועובר מתפקיד לתפקיד, וכן חלים שינויים בשכרו, הן בשיעור שכרו והן ברכיבי השכר המשולמים לו.

בדרך כלל ובמהלך הרגיל של חיי העבודה השינויים הם לטובה, ושכרו של העובד עולה עם השנים. עיקרון היסוד בחוק פיצויי פיטורים הוא שהעובד נהנה מהקידום בעבודתו במקום העבודה, ולכן יש לחשב את פיצויי הפיטורים על בסיס השכר האחרון. רק במקרה בו במהלך תקופת העסקתו של העובד חל שינוי מהותי במתכונת העסקתו של העובד או שינוי בלתי רגיל בשכר, מחושבים פיצויי הפיטורים שלא על בסיס השכר האחרון בעד כל תקופת העבודה (ע"ע 42463-09-11 גד גולן (יואב ברמץ) - נגריית שירן בע"מ, ניתן ביום 18.3.13; להלן - "פרשת גולן"; הדגשה שלי - י.א.ש).

מחקירתה הנגדית של התובעת עולה כי היקף משרתה לאורך כל השנים עמד על היקף של משרה מלאה. טענתה זו נתמכת ברישום בתלושי השכר שבהם מצוין במפורש כי העסקתה עומדת על היקף משרה מלאה (נספחים 9 לתצהיר התובעת) וכן בחוזה ההתקשרות מיום 8.11.89 (נספח 5 לתצהיר התובעת) המפרט אף הוא היקף העסקה במשרה מלאה. הנתבעת לא הרימה את הנטל לסתור טענה זו.

לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת כי הרישום בתלוש השכר אינו משקף את המצב לאשורו וכי התובעת עבדה על בסיס שכר שעתי. כאמור, בתלוש השכר נרשם כי התובעת עבדה בהיקף של משרה מלאה ומעדותו של מר בן שמחון עולה כי כאשר עובד מועסק כעובד שעתי, נרשם הדבר בתלוש השכר ושכרו משולם על פי שכר לשעה.

זאת ועוד, כאשר עובד מועסק במשרה, נרשם היקף משרתו ואם הוא נעדר מהעבודה מנוכים משכרו ימי או שעות היעדרותו (עמ' 36 לפרוטוקול). עיון בתלושי שכרה של התובעת מעלה כי לאורך כל תקופת העבודה נרשם היקף המשרה של 100% וכאשר נעדרה נוכו שעות העבודה שבהן נעדרה. רישום זה תומך בטענת התובעת כי לא הועסקה כעובדת שעתית וכי היקף משרתה הרגיל עמד על 100% משרה.

15. גם הטענה כי החישוב שהוצג על ידי הנתבעת תואם את האופן שבו בוצע החישוב על ידי התובעת עצמה לכלל עובדי הנתבעת שפרשו, אין בה כדי לסייע לנתבעת. מחקירת התובעת עולה כי חישוב פיצויי פיטורים על פי שיטת הממוצעים נעשה כאשר מדובר בעובד שעתי או במשרה בהיקף משתנה וכך גם עולה מהתחשיבים שצורפו לתצהיר הנתבעת. אין הדבר דומה במקרה דנן שבו לא נסתרה טענת התובעת כי עבדה במהלך כל התקופה בהיקף של משרה מלאה (ראו עדותה התובעת עמ' 21 לפרוטוקול, עדות הגב' פריינטה עמ' 8 לפרוטוקול ועדות מר בן שמחון עמ' 35-36 לפרוטוקול).

16. באשר לטענה כי יש ליתן משקל לשינוי בתפקיד התובעת - בתצהיר עדותה הראשית מפרטת התובעת את תפקידיה השונים במהלך כל שנות עבודתה. לא היתה כל מחלוקת כי התובעת נתקבלה לעבודה בתפקיד מנהלנית מתנ"ס "נביאים" והחל מחודש 9/95 הועברה לשמש כמנהלנית במתנ"ס "אדית".

אכן, אין מדובר באותו תפקיד והיקף עבודתה (להבדיל מהיקף משרתה) של התובעת גדל, כמו גם האחריות שהוטלה עליה ובהתאם עלה שכרה, אלא שאין מדובר בשינוי זמני או בשינוי היקף משרה ממשרה חלקית למלאה (ראו פרשת גולן לעיל). משכך, אין להחיל על התובעת את הוראות התקנות המאפשרות חישוב לכל תקופת עבודה בנפרד ודין טענת הנתבעת בעניין זה - להידחות.

17. סוגיה נוספת שיש להכריע בה נוגעת לשאלה - האם הסכומים שהופקדו בקופת מבטחים מהווים תמורה של 100% הפיצויים או שמא יש לחשב את מלוא סכום הפיצויים שלו זכאית התובעת על פי דין והסכם ולקזז מהם את הסכומים המופקדים בקופת מבטחים. ובמילים אחרות - האם הסכומים המופקדים בקופה הם סכומים הבאים "במקום" או סכומים הבאים "על חשבון"?

הנתבעת מבססת עמדתה שלפיה הסכומים המופקדים בקופה מהווים תשלום "במקום" על הוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 (בפרק זה - "החוק") הקובעות - "תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה, לא יבוא במקום פיצויי פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר על ידי שר העבודה ובמידה שאושר."

18. לטענת התובעת, יש לדחות טענה זו. ראשית, מדובר בטענה שלא הועלתה בכתב ההגנה. שנית, הנתבעת נהגה לשלם לעובדיה השלמת פיצויים ובכך יש כדי להעיד כי לא פעלה על פי סעיף 14 הנ"ל.

הנתבעת טענה בעניין זה כי אין מדובר בשינוי חזית אלא בטענה הנסמכת על פסק הדין הקודם בעניינה של התובעת וכי האמור מבוסס על הסכם קיבוצי משנת 92' המחיל את סעיף 14 על כלל עובדי הנתבעת.

עוד טענה הנתבעת כי המתנ"ס חתם על הסכם שלפיו יבואו התשלומים "במקום" פיצויי הפיטורים. ובהמשך שינתה טעמה וטענה כי די בכך שהוסכם כי יחול סעיף 14 לחוק על מנת לקבוע כי הסכומים באים "במקום" פיצויי הפטורים.

19. באשר להרחבת החזית - הצדק עם הנתבעת כי הוסכם בהליך הקודם (בהסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין), כי - "מובהר בזאת כי מענק הפרישה האמור כולל את אשר צבור למבקשת בקרנות על חשבון או במקום פיצויים, בהתאם להסכם הקיים עם מבטחים וכמקובל במתנ"ס ..." (הדגשה שלי - י.א.ש). משכך, הרי שככל שקיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לאופן חישוב הפרשי פיצויי הפיטורים, שאלת ה"במקום" או "על חשבון" כרוכה בה ואין לראות בה משום הרחבת חזית.

אלא שאין לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה כי יש ללמוד מכאן שלא קיימת כל מחלוקת לעניין חלות ההסכם עם מבטחים שכן יש לבחון גם אם ההסכם הוא "כמקובל במתנ"ס". מכאן, כי לא מצאנו כי מדובר בשאלה שהוכרעה.

20. באשר לטענה לגבי קיומו של הסכם הקובע כי התשלום יבוא "במקום" פיצויי הפיטורים - הרי שטענה זו לא הוכחה כלל. לא הוצג בפנינו כל הסכם חתום הקובע כי התשלום יבוא "במקום" פיצויי הפיטורים ומנגד העידה הגב' פריינטה ששימשה כמנהלת המתנ"סים בין השנים 1994-2005, כי עד לשנת 2005 אכן התנהלו מגעים בין המתנ"ס לבין מבטחים בניסיון להגיע להסכמה שכזו אך הנהלת המתנ"ס התנגדה למהלך זה וממילא דובר אך על עובדים חדשים. בסופו של דבר, כך העידה גב' פריינטה, לא נחתם כל הסכם שכזה (עמ' 5-6 לפרוטוקול).

21. עיון בהסכם נספח 7 שצורף לתצהיר הנתבעת מעלה כי בין הנתבעת לבין מבטחים נחתם ביום 25.4.92 הסכם קיבוצי מיוחד אשר נרשם כדין על פי חוק הסכמים קיבוציים תשי"ז 1957. הוראות ההסכם קובעות בין היתר כך -

"3. מוסכם בזה כי 6% מהשכר ממנו שילם המפעל תשלומים בפועל לקרן הפנסיה עפ"י הסכם הפנסיה לפי תחשיב ערכי פדיון כמקובל במבטחים, יבואו על חשבון פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצוי פיטורים תשכ"ג- 1963 (להלן החוק).

4. מוסכם בזאת כי תשלומי המפעל למבטחים עפ"י הסכם הפקדת פיצויים יבואו על חשבון פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 14 לחוק.

5. הפסיק עובד את עבודתו במפעל בנסיבות בהם הוא זכאי לפיצויי פיטורים עפ"י החוק או הסכם העבודה או עקב פלישה לפנסיית נכות או זיקנה ישלם המפעל לעובד את מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לו עפ"י החוק או הסכם העבודה בגין התקופה שמתחילת עבודתו במפעל ועד לתאריך הצטרפות העובד לקרן הפנסיה וקרן הפקדת פיצויים.

6. מוסכם בזאת כי הסכומים הנזכרים בסעיפים 4,3 ו-5 לעיל באים למצות את מלוא זכותם של העובדים לפיצוי פיטורים מהמפעל בהתאם לסעיף 14 לחוק."

משעולה מהוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד כי התשלומים לקרן הפנסיה יבואו "על חשבון" פיצויי הפיטורים, לא מצאנו כל יסוד לטענת הנתבעת כי התשלומים לקרן באים "במקום" תשלום 100% הפיצויים וכי זכאות התובעת להשלמה עומדת על שיעור של 50% בלבד. כן לא מצאנו כל יסוד לטענת הנתבעת כי פסק הדין כולל ויתור על טענות בדבר זכאות להשלמת הפיצויים כאמור.

22. לאור כל האמור - משלא מצאנו כי יש לקבל את טענות הנתבעת לעניין בסיס חישוב פיצויי הפיטורים ולעניין מהות הכספים המופקדים בקופת מבטחים, משלא נסתרה טענת התובעת כי הנתבעת נהגה להשלים את פיצויי הפיטורים לשיעור של 100%, ולאחר שבדקנו את חישובי התובעת, אנו קובעים כי זכאות התובעת לפיצויי פיטורים בחודש 9/09 עמדה על הסך של 331,014.9 ₪. מששולם לתובעת סך של 211,517.8 ₪ הן בדרך של שחרור הכספים המופקדים בקופות הן בהשלמת פיצויי הפיטורים, זכאית התובעת לתשלום הפרש בסך של 119,497.1 ₪ נכון לחודש 9/09.

23. דא עקא, לא מצאנו מקום להשית על הנתבעת פיצויי הלנת פיצויי פטורים. הנתבעת שילמה לתובעת את פיצויי הפיטורים בשיעור של 100% וכן השלמת פיצויי פיטורים לסכום שהיא סברה שהוא עומד על שיעור של 150%. משסברנו כי בין הצדדים נפלה מחלוקת כנה לעניין פרשנות פסק הדין ואופן חישוב פיצויי הפיטורים על פיו, מצאנו כי אין המקרה שבפנינו מצדיק חיוב בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ודין התביעה ברכיב זה - להידחות.

פדיון חופשה

24. לטענת התובעת, בחודש 11/08, עובר למתן פסק הדין עמדו לרשותה 20 ימי חופשה בלתי מנוצלים כאשר למכסה זו התווספו עוד 2.33 ימי חופשה מידי חודש וזאת עד תום תקופת העסקה. מכאן, עם סיום העסקתה עמדו לזכותה 44 ימי חופשה לא מנוצלים. לדבריה, מששכרה היומי עומד על סך של 485.35 ₪ זכאית הייתה לפדיון חופשה בסך של 21,340 ₪ ומששולם לה בפועל סך של 7,520 ₪ בלבד זכאית היא להפרשי פדיון חופשה בסך של 13,820 ₪.

התובעת טוענת, כי אין כל בסיס לרישום ניצול חופשה של 11 ימים בחודש 9/09 שכן בתקופה זו שהתה בבית מכח ההסכמה בין הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין והנתבעת לא היתה רשאית לנכות מהתשלום שלו היא זכאית בגין תקופה זו את ימי החופשה המרוכזת. לעמדתה לא ניתן לראות בתקופה זו חופשה כפולה.

25. המתנ"ס גורס, כי במועד מתן פסק הדין עמדה לרשות התובעת יתרה של 19.97 ימי חופשה אליה יש להוסיף בכל חודש 1.83 ימים. עוד טענה הנתבעת כי התובעת צריכה הייתה לדעת שעל פי הנהוג במתנ"ס כלפי כל העובדים, מתוך ימי החופשה הצבורה יש לנכות חופשות מרוכזות שנוכו לכלל העובדים. לעמדתו, משנהג עם התובעת כפי שנהג עם כל עובדיו, יש לנכות לתובעת ימי חופשה מרוכזים בחודש 8/09 (12 ימים) ובעבור חופשה מרוכזת בחג הפסח (9 ימים). סך הכל 21 ימים מתוך יתרת חופשה של 38.27 ימים שצברה התובעת.

מכאן, נותרו לפדיון 17.27 ימים שערכם הכולל עומד על הסך של 5,664 ₪. מששולם לה סך של 7,520 ₪, שולם לה בעודף סך של 1,856 ₪ אשר התובעת חייבת בהשבתם.

26. הצדדים לא חלקו על כך כי הנתבעת נהגה להוציא את העובדים לחופשות מרוכזות וכל העובדים חויבו לנצל חופשה זו (ראו עדות התובעת בעמ' 24 שורות 2023 -24 לפרוטוקול).

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו כי הצדק עם הנתבעת. ההסכמה שאליה הגיעו הצדדים ואשר קיבלה תוקף של פסק דין היתה כי יחסי העבודה בין הצדדים ממשיכים לחול עד ליום 30.9.09 תוך שהתובעת מקבלת את מלוא זכויותיה עד למועד זה לרבות צבירת ימי חופשה. על פני הדברים בתקופה זו היתה התובעת חייבת לעבוד אלא שהנתבעת ויתרה על עבודתה. אין מדובר בתקופת חופשה ואכן לא נוכו ימי חופשה רגילים בגין תקופה זו.

אלא שבענייננו, מדובר בחופשה מרוכזת שניתנה לכלל עובדי הנתבעת ומשיש לראות את התובעת כיתר העובדים, הרי משלא נדרשה התובעת להתייצב לעבודה בתקופה זו, רשאית היתה הנתבעת לנכות מיתרת החופשה הצבורה את ימי החופשה המרוכזת כפי שניכתה לכלל העובדים, היינו בעבור 10 ימי חופשה בחודש 9/09 ובגין 7 ימים בחג הפסח, סך הכל 17 ימים (יצוין כי צבירת הימים על ידי הנתבעת נעשתה ללא חישוב ימי המנוחה השבועית ועל כן בהתאם יש לחשב את ניצול ימי החופשה המרוכזת).

27. עיון בתלוש השכר לחודש 11/08 מעלה כי במועד זה עמדו לזכות התובעת 19.97 ימי חופשה ובצירוף צבירה של 1.83 ימים נטו לחודש (בהתאם להוראת סעיף 3 לחוק חופשה שנתית התשי"א - 1951 ללא ימי מנוחה שבועית) עד לסיום עבודת התובעת אצל הנתבעת, עמדה יתרת החופשה על 38.27 ימים. מצבירה זו יש לנכות כאמור 17 ימי חופשה מרוכזת, ועל כן היתרה שלה זכאית התובעת בחודש 9/09 עומדת על 21.27 ימים.

התובעת טענה לשכר יומי בסך של 485.35 ₪. משהכחישה הנתבעת שכר זה ומשעולה מתלושי השכר כי שכרה היומי של התובעת  עומד על הסך של 320 ₪, יש לחשב את זכויות התובעת על יסוד שכר זה. משזכאות התובעת במועד סיום עבודתה עמד על 21.27 ימים, זכאית היתה התובעת במועד סיום עבודתה לפדיון חופשה בסך של 6,806.4 ₪. מששילמה הנתבעת לתובעת סך של 7,520 ₪, קיבלה התובעת פדיון חופשה ביתר בסך של 713.6 ₪ אותם יש לקזז מהתשלומים שלהם זכאית התובעת.

קרן השתלמות

28. לטענת התובעת, זכאית הייתה כי יופרש בעבורה לקרן השתלמות תשלום בשיעור 7.5% משכרה, אך למרות זכאותה וחרף הוראותיו הברורות של פסק הדין, ואף שהנתבעת ניכתה משכרה של התובעת את חלקה שלה בשיעור של 2.5%, לא העביר המתנ"ס את הכספים לקרן ואף לא הפריש בעבורה את החלק שהוא חייב בו וזאת במהלך החודשים 8/09 ו-9/09. על כן זכאית היא להפרשים בשיעור של 2,984 ₪.

לטענת המתנ"ס, העלתה התובעת את טענותיה לעניין אי העברת התשלומים לקרן כבר בחודש 8/09 ומיד לאחר מכן ובעוד בטרם הוגשה התביעה לבית הדין, נעשתה העברה לטובת התובעת. המתנ"ס גם הכחיש את הסכום הנתבע על ידי התובעת ברכיב זה.

29. בתצהיר עדותה הראשית הודתה התובעת כי הסכומים אכן הופרשו בעבורה אך לטענתה זאת רק לאחר שהגישה את תביעתה ועל כן העמידה את תביעתה על הפירות שנמנעו ממנה בגין העברת כספים אלה כמו גם הפרשות קודמות באיחור.

30. משאין חולק כי הכספים הועברו לקרן ההשתלמות ומשלא כימתה התובעת את תביעותיה לאובדן הפירות הנטען על ידה (וחלק מטענותיה הועלו אך בשלב הסיכומים), דין טענות התובעת ברכיב זה - להידחות.

פנסיה

31. לטענת התובעת, המתנ"ס נמנע מלהעביר לקופת קרן מבטחים את התשלומים לקרן הפנסיה הן את הסכומים שקיזז משכר התובעת (הפרשות עובד) והן את חלקו של המתנ"ס (הפרשות מעביד) וזאת בעבור החודשים 6/09-9/09.

התובעת העמידה את תביעתה לחודשים אלה על הסך של 4,908 ש"ח בתוספת פירות בהתאם לנתוני הקרן ובסך כולל של 6,000 ₪.

32. המתנ"ס הכחיש את הסכומים הנתבעים על ידי התובעת וטען כי אכן נקלע לקושי בהעברת הכספים לקרן הפנסיה ואולם חשבונה של התובעת בקרן הפנסיה הושלם ולא נגרם לה כל נזק.

33. עיון בנספחי 8 לתצהיר הנתבעת מעלה כי הנתבעת העבירה את כל הסכומים הנדרשים בגין התובעת, אם כי באיחור. אולם, התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי העברת הכספים באיחור פגעו בזכויותיה וכן לא הוכיחה את שיעור הפגיעה הנטענת. בנסיבות אלה, דין תביעת התובעת ברכיב זה - להידחות.

קרן עמיתים

34. לטענת התובעת, כחלק מתנאי עובדי המתנ"ס התקשר המתנ"ס עם קרן עמיתים המסייעת בידי העובדים בתיאום חופשות בארץ במחירים מופחתים. לעמדת התובעת, על אף הוראות פסק הדין, הפסיק המתנ"ס את ההסדר האמור ביחס לתובעת, לא ביצע בגינה את התשלום לקרן והיא הוצאה מרשימת העובדים הזכאים להטבה זו.

התובעת העמידה את נזקיה בגין שלילת ההטבה בסך של 5,000 ₪, הוא הסכום העודף אותו שילמה לדבריה עבור יציאתה לנופש ואשר היה נחסך אילולא גרע המתנ"ס את התובעת ממצבת העובדים הזכאים להטבה.

35. לטענת המתנ"ס, קרן עמיתים היא אגודה מקצועית שמטרתה למקצע את העובד באמצעות השתלמויות במסגרת העבודה כאשר לאחר ביצוע ההשתלמות ייעשה שימוש בכלים שלמד העובד במהלך ההשתלמות. השתלמויות אלה מטבען מיועדות לעובדים בלבד. המתנ"ס טוען, כי הצגת קרן עמיתים כגוף המסייע לעובדים לתאם חופשות בארץ במחירים מופחתים היא צינית.

עוד טוען המתנ"ס, כי הוראות פסק הדין שלפיהן התובעת תקבל את שכרה המלא בצירוף נלוות והפרשות אינו כולל תשלומים לקרן עמיתים ואין בהוצאתה מן הקרן פוגעת בשכרה וזכויותיה.

על אף עמדת המתנ"ס ולטענתו חרף התדהמה שאחזה בו, על מנת להימנע מעימותים מיותרים עם התובעת ולאור העובדה כי מדובר בתקופה קצרה החליט לצרף את התובעת לקרן בחודש אוגוסט מיד שהעלתה התובעת טענה בדבר היעדרה מן הרשימות. כך או כך, טוען המתנ"ס, אין בטענות התובעת דבר וגם אם לא מימשה נופש מוזל לה ולמשפחתה אין המתנ"ס צריך לשאת בכך. מה גם שהתובעת לא פרטה כלל את אופן חישוביה ברכיב הנתבע.  

36. אין לקבל את טענות התובעת ברכיב זה. ראשית, צודקת הנתבעת כי מדובר בקרן שמטרתה השתלמות. שנית, התובעת לא סתרה את טענת הנתבעת כי מיד עם פנייתה לנתבעת בעניין זה, הוסדר רישומה בקרן (עמ' 27 לפרוטוקול) ושלישית, לא מצאנו כל בסיס או תימוכין לנזק שנגרם לתובעת לטענתה.

אשר על כן, דין תביעת התובעת ברכיב זה - להידחות.

מכתב סיום העסקה

37. לטענת התובעת, בהתאם להוראת סעיף 8(א) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים או ההתפטרות התשס"א - 2001 (בפרק זה - "החוק") היה על המתנ"ס ליתן בידיה, עם סיום עבודתה, אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי העבודה ושנמנע המתנ"ס ממתן הודעה כאמור גרם לה לנזק רב ובין היתר מנע ממנה את האפשרות לפנות למוסד לביטוח לאומי בתביעה לדמי אבטלה. התובעת מעריכה את נזקיה בשל מחדל זה של המתנ"ס בסך של 48,051 ₪.

38. המתנ"ס הכחיש את טענת התובעת שלפיה מחויב הוא במתן אישור בגין תקופת העבודה. לדבריו, התובעת פרשה בהסכמה בפרישה שעוגנה בהסכם ובפסק דין ולא היה כל מקום למכתב סיום העסקה. בכל מקרה, התובעת מעולם לא פנתה וביקשה מכתב כזה כפי שפנתה לקבלת מכתבים אחרים כגון: לשחרור הכספים המופקדים בקרנות וגמר חשבון.

המתנ"ס טוען, כי אין כל יסוד לתביעה זו של התובעת כמו גם לא פרטה התובעת את אופן תחשיביה ואת התאמתו לרכיב הנתבע ויש לדחותה.

39. אכן, ככלל צודקת התובעת כי על פי הוראות סעיף 8(א) לחוק חייבת היתה הנתבעת ליתן בידיה מכתב סיום העסקה המפרט את תקופת העסקתה. אלא שבמקרה דנן, משהסתיימה העסקת התובעת בהסכם פשרה המפרט את מועד סיום העבודה והסכמה זו אף קיבלה תוקף של פסק דין, התכלית המצויה בבסיס הוראת החוק נתמלאה ואין כל יתרון למכתב הפורמאלי על פני פסק הדין מיום 20.11.08.

בנסיבות אלה, אין כל יסוד לטענת התובעת בדבר נזק שכביכול נגרם לה בשל אי קבלת מכתב כאמור. זאת ועוד, אף שככלל החובה ליתן את המכתב מוטלת על המעביד, הרי שעל העובד המבקש לחייב מעביד בפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו בגין אי מתן המכתב, מוטלת חובה בסיסית לפנות למעביד ולבקש את המכתב. רק מקום שבו מסרב המעביד ליתן מכתב כאמור בידי העובד, יכול ותקום לעובד עילת תביעה לפיצוי בגין הפרת החובה. בענייננו, לא נסתרה טענת הנתבעת כי לא נעשתה אליה כל פנייה לקבלת מכתב סיום עבודה.

על יסוד כל האמור, קיומו של פסק דין המורה על סיום העבודה והעדר פנייה של התובעת לקבלת מכתב לסיום העבודה, דין תביעת התובעת ברכיב זה - להידחות.

אחרית דבר

40. לאור כל האמור, תשלם הנתבעת לתובעת הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 119,497.1 בקיזוז תשלומי היתר בגין פדיון חופשה בסך של 713.6 ₪. הסכום הנ"ל ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.09 ועד מועד  התשלום המלא בפועל.

תביעות התובעת לתשלום פדיון חופשה, הפרשות לקרן השתלמות, הפרשות לקרן מבטחים פיצוי בגין אי צירוף התובעת ל"עמיתים", ובגין אי מתן מכתב סיום עבודה - נדחות.

משנתקבלה התביעה בחלקה ונדחתה בחלקה - יישא כל צד בהוצאותיו.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"א תשרי תשע"ד, (25 ספטמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר יאיר טבת - נציג ציבור (עובדים)   יעל אנגלברג שהם - שופטת   מר שמעון לוי - נציג ציבור (מעבידים)


עדכון אחרון: 29/09/2013 21:26   
ליחצו כאן להוספת תגובה
סגור



סגור

פורטל זכויות העובדים:
פורום
פייסבוק
ייעוץ אישי
אנחנו כאן בשבילך!
לכל עובדת ועובד יש זכויות לפי חוק. פגעו בזכויות שלך? רוצה לבדוק מה קובע החוק?
פורטל זכויות העובדים © המידע באתר ניתן באופן תיאורטי ואינו מהווה תחליף לקבלת יעוץ משפטי של עורך דין מנוסה!
ccccc