{if 0} {/if}

בית הדין לעבודה פסק וקבע כי עובד חברה שהנו גם בעל מניות בה, אינו בהכרח מוגדר כעובד במשרת אמון, על כל המשתמע מכך לפי חוק. עורכי הדין שלנו מסכמים את עיקרי פסק הדין החשוב...
עובד חברה שהנו בעל מניות אינו בהכרח נושא משרת אמון!
×
x

כלים לחיפוש עבודה

עובד בעל מניות אינו בהכרח נושא משרת אמון

דרגו אותנו:
| דירוגך () בוצע בהצלחה
 (2) דירוגים | דירוג ממוצע (5)
5 stars - based on 2 reviews
Hebrew

בית הדין לעבודה קבע שעובד שכיר של חברה שהינו גם בעל מניות באותה חברה אינו מוגדר בהכרח כבעל משרת אמון אישי, אשר אינו זכאי לגמול שעות נוספות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה. כך נקבע במסגרת פסק הדין החשוב בהליך סע"ש 57691-06-17 אופיר נ' גאן.

מפסק הדין של בית הדין עולה כי עובד שכיר בחברה שהינו גם בעל מניות בה לא יוגדר באופן אוטומטי כבעל משרת אמון אישי רק מעצם היותו בעל מניות בה, אלא יש לבחון האם הוא גם שימש בפועל כבעל מניות קובע ומשפיע לגביה וזאת בהתאם לנסיבות המקרה.

כיצד ומדוע הגיע הסכסוך לבית הדין לעבודה?

תיק זה עסק בעובד שהועסק בחברה לניהול מוסכים כעובד שכיר במשך כ-8 שנים, בין השנים 2008-2016 ואז פוטר ממנה.

בשנת 2009, קיבל העובד 25% ממניות החברה וזאת במתנה וללא תמורה. עד להפיכתו לבעל מניות בחברה הוא גם קיבל גמול שעות נוספות, אך ממועד זה ואילך הוא חדל לקבלו, וזאת עד למועד פיטוריו בשנת 2016.

לאחר שהעובד פוטר מהחברה הוא פנה אל עורך דין המתמחה דיני עבודה והגיש תביעה כנגד החברה בפני בית הדין האזורי לעבודה בגין אי תשלום גמול שעות נוספות, בסך של כ-1.5 מיליון ₪ וכן בגין עילות נוספות, כגון דמי פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועוד.

העובד טען שהוא הוא עבד 12 שעות בימים א-ה וכן שבע שעות בימי ו', ועל כן הוא זכאי לגמול שעות נוספות לפי ממוצע של 21 שעות נוספות בשבוע וזאת לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951.

החברה טענה שהעובד אינו זכאי לגמול שעות נוספות, מאחר שמשרתו היתה משרת אמון אישי, וזאת מעצם מעמדו כבעל מניות בחברה ועל כן הוא אינו כפוף לחוק שעות עבודה ומנוחה, לפי סעיף 30(א)(5) לחוק זה וממילא הוא גם אינו זכאי לגמול שעות נוספות לפי חוק זה.

על רקע זה נדרש בית הדין לעבודה להכריע בשאלה האם משרתו של העובד היתה משרת אמון אישי וזאת מתוקף מעמדו כבעל מניות בחברה.

מתי יוגדר בעל מניות כעובד במשרת אמון אישי?

בית הדין קבע שהעובד לא עבד במשרת אמון אישי למרות שהיה בעל מניות בחברה וזאת מאחר שהוא לא שימש כשותף אמיתי בחברה, שקובע ומשפיע לגביה.

לעובדה שהעובד היה בעל מניות בחברה לא היתה כל נפקות בפועל, מאחר שלמעשה הוא היה שכיר בחברה לכל דבר ועניין. 

בית הדין קבע שהעובד לא עבד במשרת אמון אישי בהסתמך על הראיות הבאות:

  • בעל השליטה בחברה הסכים לתת לעובד 25% ממניותיה ללא תמורה, רק מאחר שהוא היה היחידי בחברה שהיתה לו תעודת הסמכה לניהול מוסך.
  • לעובד לא היו כל סמכויות בחברה, הוא לא נטל חלק כלשהו בהחלטות הניהוליות של החברה והוא גם לא החזיק בתפקיד ניהולי בכיר. העובד שימש כמחסנאי, תפקיד שבהגדרתו אינו משרת אמון. העובד עשה בדיוק את אותה עבודה במוסך לפני ולאחר שהוא קיבל את המניות, הוא לא קיבל כל פריבילגיה לאחר שהוא קיבל מניות, וגם כאשר ביקשו לפטרו, הוא סולק ממקום העבודה.
  • חוץ ממשכורתו, העובד מעולם לא קיבל דיבידנדים מהחברה או כל סכום אחר בשל היותו בעל מניות בה.
  • מתוך שלוש חשבונות הבנק שהיו לחברה, לעובד היתה הרשאה רק לחשבון בנק אחד, אך הוא מעולם לא השתמש בה בפועל. 
  • בעל השליטה בחברה הוציא לאשתו תלושי שכר מטעם החברה למרות שהיא מעולם לא עבדה בחברה וזאת מבלי לשאול את העובד האם הוא מסכים לכך.
  • לאחר שהעובד ובתו של בעל השליטה בחברה החליטו על דעת עצמם להעלות את שכרם, הטיל בעל השליטה וטו על החלטתם וביטל אותה.
  • שכרו של העובד עלה ב-2,000 ₪ בלבד במהלך השנים, מ-16,000 ₪ ל-18,000 ₪. מדובר בעליה שאינה מהותית במבחן השנים ועל כן היא אינה מעידה על משרת אמון.

בית הדין לעבודה הוסיף והבהיר שגם אם העובד זכה העובד לאמון מצד בעלי החברה ולא היה פיקוח על שעות עבודתו, אזי לפי הפסיקה אין בכך כדי לשלול את זכאותו לגמול עבור שעות נוספות. גם אם לא נערכה עימו התחשבנות כלשהי לגבי השעות שבהן לא נכח במקום העבודה, אין הדבר מוכיח שלא ניתן היה לפקח על עבודתו, אלא שבעלי החברה בחרו שלא לפקח עליו בפועל על עבודתו, כשם שהם גם בחרו שלא להקפיד לגביו על החתמת שעון נוכחות.

לגבי אופן חישוב גמול השעות הנוספות, קבע בית הדין קבע שהחברה לא חתמה עם העובד על הסכם עבודה ולא מסרה לו הודעה על תנאי העסקה, כך שלא ניתן לדעת איזו מסגרת שעות עבודה הוסכמה בין הצדדים.

בנוסף, החברה גם לא ניהלה פנקס שעות עבודה ומנוחה. מצד שני, עד להפיכתו של העובד לבעל מניות חברה הוא קיבל גמול שעות נוספות ומכאן שהחברה הודתה שהוא אכן עבד שעות נוספות.

בסופו של דבר נפסק שהעובד יקבל גמול שעות נוספות בסך של 281,968 ₪ וזאת לפי 23 שעות נוספות בחודש עבור 7 שנות העבודה האחרונות שלו, בכפוף לתקופת ההתיישנות.

עוד נפסקו לעובד סך של 41,924 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת, דמי חופשה ודמי הבראה, אולם בית הדין דחה את יתר עילות התביעה שלו, כולל הטענה שהוא פוטר שלא כדין. בנוסף נפסק שיש לקזז מהפיצויים לעובד סך של 29,019 ₪, בגין חוב שהיה לו לחברה.

קריאה נוספת: תקופת צינון אחרי עזיבת מקום עבודה


עדכון אחרון: 07/04/2021 14:44   
פורטל זכויות העובדים:
פורום
פייסבוק
ייעוץ אישי
אנחנו כאן בשבילך!
לכל עובדת ועובד יש זכויות לפי חוק. פגעו בזכויות שלך? רוצה לבדוק מה קובע החוק?
פורטל זכויות העובדים © המידע באתר ניתן באופן תיאורטי ואינו מהווה תחליף לקבלת יעוץ משפטי של עורך דין מנוסה!
ccccc