הייתי עכשיו בראיון עבודה לתפקיד שאני מאוד מעוניינת בו ושמאוד מתאים לי מכל בחינה שהיא, גם מבחינת הניסיון התעסוקתי שלי. בטלפון נאמר לי שמדובר במשרה מלאה.
הגעתי לראיון עם מנהלת המחלקה שאמורה לנהל אותי ישירות ועם רכזת משאבי האנוש. הראיון היה טוב והרגשתי שעוררתי בהן עניין. עד שבסוף הראיון המנהלת שאלה אותי: "איך העובדה שאת אמא מסתדרת עם משרה מלאה של 09:00 עד 18:00?" השבתי שמשרה מלאה משתנה ממקום למקום ויש מקומות בהם מדובר ב 08:00 עד 17:00 ושיש לי בן זוג מאוד גמיש וסבתא שיכולים לסייע. וגם שאשמח למעט גמישות ב*פיזור* שעות העבודה ולא בהיקף השעות.. הדגשתי שאוכל להגיע מוקדם יותר וכן פעמיים בשבוע לצאת לאסוף את בנותיי מהגן וביתר השבוע מישהו אחר יאסוף אותן ואוכל להישאר עד מאוחר.
מהנקודה הזו ואילך המנהלת איבדה בי עניין, כך הרגשתי. והדגישה ש"צריך לחשוב קצת יותר על העניין הזה". יצאתי מאוד מתוסכלת. מה גם שלא מדובר במשרה עם שכר גבוה, אלא שכר נמוך.
לעיתים אני מרגישה שלהיות אמא שרוצה לצאת מהבית, לעבוד ולתרום מכישוריה (הרבים, אגב) זה סוג של נכות.