ושוב
ביטוח לאומי מכה בנו את נפלאותיו...
לאחר שעבדתי שלוש שנים במקום עבודה מסודר במשרה חלקית, אחרי שחזרתי מחופשת
לידה לחודש וחצי של עבודה, הבריזה לי המטפלת ולא מצאתי סידור נאות לבתי התינוקת.
בצר לי נאלצתי להודיע במקום העבודה שאני לא יכולה להמשיך לעבוד ושאני מסיימת את עבודתי בעוד שבועיים (התייעצתי עם מנהל המחלקה בה עבדתי כמה זמן צריך להודיע מראש על הפסקת עבודה והוא אמר ששבועיים) וכך בתאריך 9.1.15 התחלתי את תקופת האבטלה שלי שכללה בין השאר פנייה ללשכת התעסוקה כבר בתאריך 13.1.15 ומאז אני מתייצבת בכל יום שלישי כנדרש על פי חוק.
בתאריך 24.3.15 הגשתי סוף סוף את הניירת בביטוח לאומי לתביעת דמי
אבטלה.
אתמול נכנסתי לאתר של
הביטוח הלאומי לאזור האישי על מנת לברר אם יש חדש לגבי התביעה שלי וגיליתי שהודפסו עבורי שלושה מכתבים:
שניים מתאריך 31.3.15 ואחד מתאריך 1.4.15.
במכתבים נרשם שנמצאתי זכאית לדמי אבטלה לתקופה של 138 ימי זכאות בתוך התקופה של ינואר 2015 ועד דצמבר 2015.
נטען במכתבים שמאחר והתפטרתי מרצון וללא כל הצדקה יקוזזו 90 ימים מהימים שמגיעים לי עקב התייצבות סדירה בלשכת תעסוקה וכמובן, 5 ימי אכשרה מהחודש הראשון בו התייצבתי.
למיטב ידיעתי והבנתי, אישה שנאלצת להפסיק את עבודתה לצורך טיפול בתינוק עד גיל 9 חודשים, נחשב כאילו פוטרה ויש הצדקה להפסקת עבודתה ואפילו מדובר בהפסקת עבודה מרצון, הרי שאיך אוכל לעבוד אם אין לי איפה לשים את התינוקת?
מה החוק אומר בעניין והאם יש לי עילה לערעור על החלטת הביטוח הלאומי?
רק לציין שבנוסף לקיזוז 90 ימים מדמי האבטלה שאושרה לי, בעלי עדיין ממתין לתשלום דמי פגיעה מתאונת עבודה לאחר שאת התביעה שלו שלשל בתיבת השירות בסניף הביטוח הלאומי לפי הנחיית פקידה וכיום נטען מהביטוח הלאומי מצד אחד שהם לא מוצאים את המסמכים האלה ומצד שני, הם שלחו לו דרישת תשלום חוב לכתובת החדשה שהוא עדכן באמצעות המסמכים שלטענתם לא נמצאים ברשות הביטוח הלאומי.
אבל זה כבר סיפור בפני עצמו שרק מעיד על ההתנהלות הלקויה של הביטוח הלאומי מול האזרח.