פורום זכויות עובדים ודיני עבודה

שפל. מרגישה שירדתי הכי נמוך שאפשר רגשית. זה התחיל מזה שרע לי כבר תקופה בעבודה... יותר ויותר רע, ואני יותר ויותר לא מוצאת את עצמי שם. עד שיום אחד אמרתי לעצמי: די. מחר אני מודיע על התפטרות. באותו יום גיליתי שני פסים ובכיתי כמו שלא בכיתי הרבה זמן. מאז אני מנסה לשרוד יום ועוד יום ורק המחשבה של להגיע לשם עושה לי רע ואני מרגישה שאני יורדת נמוך יותר ויותר ודיכאון מתחיל לאיים להיכנס לחיי. יש לי ילד בבית (ובן זוג) ומשכנתא והוצאות ולא חושבת שזה חכם פשוט להתפטר בלי כל ההטבות של היריון וגם מפחדת ממש ולא חושבת שזה הוגן לנסות להתקבל למקום עבודה אחר ולהודיע עוד חודשיים שאני בהיריון. בקיצור מבולבלת נורא, בא לי לבכות ולא בא לי להיות. אשמח לשמוע עצות ונשים ששרדו משהו דומה כדי לספר. ומה עושים מכאן?