{if 0} {/if}

האם התובעים פוטרו בשל פעילותם להקמת ארגון עובדים? פסק דינו של בית הדין לעבודה בעניין...
האם התובעים פוטרו בשל פעילותם להקמת ארגון עובדים? פסק דין
×
x

כלים לחיפוש עבודה

האם העובדים פוטרו בגלל ניסיון התאגדות?

דרגו אותנו:
| דירוגך () בוצע בהצלחה
 (25) דירוגים | דירוג ממוצע (5)
5 stars - based on 25 reviews
Hebrew

סע 27679-03-11‏ ‏משה אסחייק נ' קונקס תחבורה ישראל בע"מ

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

האם העובדים פוטרו עקב ניסיון להקים ארגון עובדים יציג? האם העובדים פוטרו עקב ניסיון להקים ארגון עובדים יציג? האם העובדים פוטרו עקב ניסיון להקים ארגון עובדים יציג?

  • ס"ע 27679-03-11
  • ס"ע 27700-03-11
  • ס"ע 27689-03-11

23 ספטמבר 2014

לפני:

  • כב' השופטת  אופירה דגן-טוכמכר
  • נציג  ציבור (עובדים)  מר חיים זהבי
  • נציג ציבור (מעסיקים) מר אורי שלוש

התובעים   

  1. משה אסחייק
  2. משה שאואט
  3. ישראל נחמן ע"י ב"כ: עו"ד ע. פלס

הנתבעת: קונקס תחבורה ישראל בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד ע. דקל   

חקיקה שאוזכרה:

פסק דין

האם התובעים פוטרו מעבודתם בשל פעילותם לשם הקמת ארגון עובדים בנתבעת, והאם הם זכאים לפיצוי לפי סעיף 33יא לחוק הסכמים קיבוציים, [להלן "חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957]?

שאלות אלה עומדות במרכז ההליך דנן. נציין כי בצד הטענות לעניין עילת הפיטורים, טוענים התובעים כי נפלו פגמים בהליך הפיטורים והכל כפי שיפורט להלן:

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:

1. הנתבעת היא חברה בע"מ העוסקת במתן שירותי תחבורה ציבורית ברחבי הארץ [להלן : "הנתבעת"].

2. התובעים עבדו כנהגי אוטובוס בנתבעת במועדים שיפורטו להלן, ופוטרו מעבודתם במועדים שונים.

3. מר משה אסחייק להלן: "מר אסחייק"] החל לעבוד בנתבעת ביום 7/7/05 ופוטר מעבודתו לאחר כשנה ושלושה חודשים, ביום 15/10/06.

4. מר ישראל נחמן (התובע 3) החל לעבוד בנתבעת ביום 1/3/03 ופוטר לאחר כ-6.5 שנים ביום 4/7/09.

5. מר משה שאוואט (התובע 2) החל לעבוד בנתבעת ביום 12/10/03 ופוטר לאחר למעלה מ 6 שנים ביום 3/12/09.

6. בתקופת עבודתם של התובעים בנתבעת, לא היו עובדי הנתבעת מאורגנים בארגון עובדים, ואולם מהראיות שהובאו בפנינו עולה כי במועדים שונים החלה פעילות של התארגנות ראשונית של עובדים כפי שיפורט ביתר הרחבה בהמשך.

7. עוד מתברר, כי בשנים שלאחר פיטוריהם של התובעים פעלו בין הנהגים בנתבעת הן נציגי הסתדרות העובדים הכללית והן נציגי הסתדרות העובדים הלאומית.

8. בספטמבר 2010 פנה ב"כ התובעים לבית הדין לעבודה בבקשה למתן צו זמני למניעת הפיטורים של שני עובדים אחרים (ראה בקשה למתן צו זמני בתיק 4049-09-10 המבקשים מתניה אבירם ואדוניה זנדה).

בבקשה נטען כי הפיטורים קשורים להתארגנות העובדים. בדיון שהתקיים בפני בית הדין הוסכם כי בשל הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים, ומבלי להדרש לטענות לגופן, העובדים ישובו לעבודה.

9. בהמשך הדברים, במרץ 2011 הגישה הסתדרות העובדים הכללית בקשה למניעת פיטוריו של העובד מתניה אבירם. בבקשה נטען כי אבירם היה פעיל בהתארגנות העובדים מאז שנת 2009.

10. במקביל הוגשה התובענה דנן, שלא על ידי ההסתדרות הכללית, אלא באופן עצמאי על ידי שלושת התובעים (אשר נעזרו בשירותיו של ב"כ ההסתדרות הכללית בהליך האחר).

11. ביום 27/4/11 הוכרה הסתדרות העובדים הלאומית כארגון היציג של עובדי המשיבה. מר מתניה אבירם מכהן מאז ועד היום כיו"ר ועד עובדי הנתבעת.

12. בטרם נדון בעובדות הרלוונטיות לתיק דנן, נקדים מילים ביחס למסגרת הנורמטיבית, הרלוונטית לתקופת ההתארגנות הראשונית ולהגנה שניתנה לה בחקיקה ובפסיקה.

המסגרת הנורמטיבית - הגנה על הליכי התארגנות ראשונית

13. בסעיף 33י' לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, עוגנה ההגנה על העובדים המתארגנים, ונקבע בין היתר, איסור על פיטורי עובד או על פגיעה בתנאי העסקתו בשל פעילותו לצורך הקמת ארגון עובדים.

סעיף 33 קובע כדלקמן:

33י. (א) מעסיק לא יפטר עובד, לא ירע תנאי עבודה של עובד, ולא יימנע מקבלה של אדם לעבודה, בשל אחד מאלה:

(1)     חברותו או פעילותו בארגון עובדים;
(2)     פעילותו לצורך הקמה של ארגון עובדים;
(3)     הימנעותו מהיותו חבר בארגון עובדים או הפסקת חברותו בארגון עובדים;
(4)     חברותו בועד עובדים או פעילותו בועד עובדים הפועל במסגרת ארגון עובדים; לענין זה, יראו ועד עובדים כפועל במסגרת ארגון עובדים אם יושב ראש ארגון העובדים או מי מטעמו נתן הודעה בכתב המאשרת זאת;
(5)     פעילותו לצורך הקמה של ועד עובדים.

בצד האיסור כאמור, בסעיף 33יא לחוק נקבעה סמכותו של בית הדין לעבודה ליתן צו למניעת פיטורים וכן לפסוק פיצויים אף ללא הוכחת נזק.

33יא. (א)  לבית דין אזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות סעיפים 33ט ו-33י והוא רשאי –

(1)     ליתן צו מניעה או צו עשה; הוראת פסקה זו כוחה יפה על אף האמור בסעיף  3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970;
(2)     לפסוק פיצויים, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין.


(ב) (1) מצא בית דין אזורי לעבודה כי מעסיק הפר את הוראות סעיפים 33ט או 33י, רשאי הוא לחייב את המפר בתשלום פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים; ואולם רשאי בית הדין לפסוק, בשל הפרה כאמור, פיצויים לדוגמה בסכום העולה על 50,000 שקלים חדשים ובלבד שלא יעלה על 200,000 שקלים חדשים, בהתחשב בחומרת ההפרה או נסיבותיה;

(2)     אין בהוראות פסקה (1) כדי לגרוע מזכותו של עובד לפיצויים או לכל סעד אחר לפי כל דין, בשל אותה הפרה; ואולם בית הדין לא יפסוק פיצויים לפי אותה פסקה, בתובענה ייצוגית כמשמעותה בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006;
(3)     בבואו לפסוק פיצויים לדוגמה למעסיק, בשל הפרת הוראות סעיף 33י כאמור בפסקה (1), רשאי בית הדין להתחשב בכך שהמעסיק הורשע בשל אותו מעשה ובקנס שנגזר עליו;
(4)     ...

14. פסיקת בתי הדין לעבודה, בהליכים רבים, עמדה על השבריריות המאפיינת את הליך ההתארגנות הראשונית, אשר מלווה לא אחת בפעילות של המעסיק לפיטורי העובדים המתארגנים, מתוך שאיפה לעצור את ההתארגנות תוך יצירת הרתעה כלפי העובדים מפני התמיכה וההצטרפות אליה.

15. בפסק הדין בעס"ק 24/1 הוט טלקום נ' הסתדרות העובדים הלאומית (פורסם במאגרים המשפטיים ולהלן: "עניין "הוט"") כב' בית הדין הארצי עמד על כך שפיטורים של מוביל ההתארגנות מהווים פגיעה כפולה – במישור האישי ובמישור הקיבוצי:

"פיטורי עובד על רקע מעורבותו באיגוד העובדים, מהווים פגיעה כפולה בזכות ההתארגנות: פגיעה אישית בזכותו של אותו עובד להתאגד, ופגיעה קיבוצית בדרך של שלילת זכותם של כלל עובדי המפעל להחליט באופן חופשי אם להצטרף לארגון עובדים".

16. בית הדין הארצי הנכבד עמד על כך שפיטורים של מובילי ההתארגנות הוא  בד"כ כלי מרכזי בו נוקט המעביד לסיכול ההתארגנות, וכי לעיתים קרובות המטרה האמיתית של הפיטורים, מוסווית ולובשת מראית עין של פיטורים עניינים (פיטורי צמצום, פיטורי משמעת וכיו"ב).

17. על רקע המאפיינים המיוחדים לפיטורים על רקע התארגנות, והתכלית הציבורית שבמניעתם, קבע בית הדין הארצי כי מקום שמועלית טענה בדבר "פגיעה בהתארגנות" יש מקום להעביר את נטל השיכנוע ביחס לעילת הפיטורים מכתפי העובד לכתפי המעביד.

18. עם זאת יובהר, כי בעניין "הוט" מדובר היה בבקשה למתן צו זמני למניעת פיטורים של מוביל ההתארגנות בזמן אמת, תוך כדי ההתארגנות, כאשר הסעד שהתבקש, למניעת הפיטורים, נועד לשרת הן את האינטרס הפרטי של מוביל ההתארגנות והן את האינטרס הציבורי בהגנה על ההתארגנות.

בית הדין הארצי אף קבע בפסק דינו: "אין ספק, כי בבואו לדון בתוקף פיטוריו של פעיל מרכזי בהליך של התארגנות עובדים, נדרש בית הדין לשקול גם את השפעת הפיטורים על חופש ההתארגנות של עובדי החברה".

19. לנוכח האמור, אנו נוטים לחשוב כי הכלל הנוגע להעברת נטל השכנוע אל כתפי המעביד מיוחד למקרים בהם הטענה בדבר פסלות הפיטורים מועלית בזמן אמת, הינו במסגרת בקשה למתן צו למניעת הפיטורים.

במקרה כזה יש בסעד המבוקש, למניעת הפיטורים, כדי לשרת הן את האינטרס הפרטי של מוביל ההתארגנות, והן את האינטרס הקיבוצי עליו עמד בית הדין הארצי הנכבד.

20. נזכיר בהקשר זה, כי בעניין הוט בית הדין הארצי לעבודה עמד על ההיסטוריה החקיקתית של תיקונים 5 ו-7 לחוק פיצויי פיטורים ועל כך שדרך המלך בהגנה על ההתארגנות הראשונית היא בתביעת סעד למניעת הפיטורים בזמן אמת, באופן המשרת את האינטרס הקיבוצי:

"הנה כי כן, המחוקק עיגן את האיסור לפגוע בתנאי עבודתו של עובד, להימנע מלקבלו לעבודה או לפטרו בשל פעילותו בוועד העובדים או בארגון העובדים, קבע את סעד האכיפה כסעד ראשון, והעניק לבית הדין לעבודה סמכות ליתן שורת סעדים אפקטיביים על מנת להבטיח את הזכויות הקבועות בסעיפים 33ט ו–33י לחוק הסכמים קיבוציים".

21. אנו סבורים כי יש קושי בהעברת נטל השכנוע לכתפי המעביד בנסיבות בהן בסמוך לפיטורים לא הועלתה כל טענה ביחס לקשר בין הפיטורים להתארגנות, והטענה מועלית בשיהוי ניכר, בחלוף חודשים ואף שנים ממועד הפיטורים.

השיהוי לא רק שהוא כרוך כשלעצמו בנזק ראייתי למעביד, אלא שנדמה כי בדרך כלל יש בו כדי ללמד על עוצמת הטענה גופה, אשר איש לא מצא להעלותה בזמן אמת כדי למנוע את הפיטורים.

מקום שהסעד המבוקש איננו משרת אינטרס קיבוצי, איננו סבורים כי יש הצדקה עניינית להעברת נטל השכנוע כשם שנעשה כאשר ההתארגנות הראשונית מצויה עדיין בשלבי התהוות, ויש חשש מפני סיכולה באמצעות הפיטורים.

22. על רקע האמור לעיל, נדון בראיות שהובאו בפנינו לעניין פיטוריהם של התובעים.

מן הכלל אל הפרט.

23. התובעים מתארים הליך התארגנות עובדים שהחל בנתבעת בשנת 2006 ונמשך, לסירוגין, עד שנת 2011, עת הוכרה הסתדרות העובדים הלאומית כארגון יציג בנתבעת.

לטענת התובעים, בתקופת עבודתם בנתבעת הם היו מעורבים בשלבים הראשוניים של ההתארגנות, בסיוע הסתדרות העובדים הכללית, אשר בסופו של דבר לא הוכרה כארגון היציג בנתבעת.

על רקע זה, טוענים התובעים כי הפיטורים היו קשורים לפעילותם הארגונית. אין ספק כי התביעה נגועה בשיהוי ניכר, אלא שלטענת התובעים שיהוי זה נעוץ בקשיים כלכלים ולכן אין ליתן לו משקל של ממש.

24. הנתבעת לעומת זאת, טוענת כי אין כל יסוד לטענת התובעים כי פוטרו מחמת שהיו מעורבים בפעילות לארגון עובדים. הנתבעת טוענת כי כלל לא היתה מודעת לפעילותם של התובעים, ככל שהיו פעילים בארגון העובדים, וכי הטעם לפיטוריהם היה נעוץ בענייני משמעת.

25. להלן נדון בטענות הצדדים ביחס לכל אחד מהתובעים.

התובע 1 – מר משה אסחייק

26. כפי שכבר ציינו בפתיח, התובע 1 עבד בנתבעת תקופה קצרה בת כשנה ושלושה חודשים.

27. ביום 19/9/06 התובע זומן למשרדי הנתבעת ונמסרה לו הודעה כי העסקתו תסתיים ביום 15/10/06, לאחר מיצוי תקופת ההודעה המוקדמת (מכתב סיום העסקה הודפס ונמסר לתובע במקום, ביום 19/9/06.

28. אין חולק כי לפיטוריו של מר אסחייק לא קדם הליך של "שימוע". ובמכתב סיום ההעסקה שנמסר לו לא מצויינת עילת הפיטורים.

29. לטענת הנתבעת, הטעם לפיטוריו של מר אסחייק בשנת 2006, לאחר תקופת עבודה קצרה יחסית, היה נעוץ בעבירות משמעת שיוחסו לו, ובכלל זה גם בכך שנהג לנסוע לביתו באוטובוס של הנתבעת, במהלך יום עבודה, על אף שלא היה רשאי לעשות כן, ועל אף התראות שניתנו לו.

30. בעדותו בפנינו טען אסחייק כי היה מורשה לצאת מהעבודה באוטובוס בסיום יום העבודה, וזאת על מנת לחסוך זמן בחניית האוטובוסים, וכי אין כל ממש בטענות שהעלתה כנגדו הנתבעת בעניין זה.

31. לאחר שעיינו במסמכים שצורפו לתצהירי הנתבעת, אין בידינו לקבל את טענות התובע בהקשר זה. מטעם הנתבעת הוגשו העתקים של ארבעה דוחות משמעת שנרשמו לחובת אסחייק בתקופת עבודתו הקצרה על ידי ארבעה גורמים שונים, במועדים שונים.

הדו"ח הראשון נרשם על ידי מר אולג פורטנוי ביום 14/4/06 והוא נוגע לאיחור לתחילת המשמרת שגרר איחור בפעילות קו האוטובוס אליו היה משובץ. בדו"ח צויין כי המקרה חזר על עצמו, וכי לתובע 1 ניתנו אזהרות בעניין (נספח 4 (א) לתצהירי הנתבעת).

הדו"ח השני, נרשם ביום 22/6/06 על ידי מר ישראל לחמן, והוא נוגע לשימוש שעשה אסחייק באוטובוס של הנתבעת לנסיעה לתחנת דלק כדי לקחת עיתון. גם בדו"ח זה נרשם כי התובע מבצע עבירה זו לעיתים קרובות, וניתנה לו אזהרה חמורה לתיק האישי. (נספח 4 (ב) לתצהיר הנתבעת).

הדו"ח השלישי מיום 27/6/06 נכתב על ידי מבקר - ויטלי בוננבאום, ועניינו נסיעה פרטית – נרשם בדו"ח כי התובע נצפה במהלך יום העבודה כאשר הוא נכנס עם האוטובוס ליבנה על אף שלפי סידור העבודה היה אמור לנסוע לגן יבנה (נספח 5 לתצהיר הנתבע).

הדו"ח הרביעי, נרשם ביום 5/7/06 על ידי סדרן עבודה שחר מהרט - בדו"ח נרשם כי מר אסחייק מתנהל מתוך מרמור, מלא טענות, מקלל, ומאיים וכן כי מספר פעמים השתמש באוטובוס לצרכים פרטיים נסע לביתו בהפסקות שבין קווים בלי לדווח, לא שומר על נקיון (נספח 6 לתצהיר הנתבעת).

32. יאמר מיד, כי הדוחות שהוצגו נראים על פניהם כאותנטיים, הם נרשמו על ידי ארבעה גורמים שונים, במועדים שונים, ואין לנו כל יסוד לפקפק באמיתותם.

מהדוחות שנצברו לחובת אסחייק בתקופת עבודתו הקצרה ניתן להסיק בבירור כי לכל אורך תקופת עבודתו הועלו נגדו טענות של ממש ביחס לאיחורים, שימוש פרטי באוטובוס, התנהגות בלתי הולמת לרבות קללות ואיומים וכיו"ב.

33. יש לציין, כי עיתוי הפיטורים כחודשיים לאחר הדו"ח האחרון, מבלי שתועד אירוע משמעתי קונקרטי בחודש ספטמבר 2006, אכן עשוי לעורר סימני שאלה, ואולם, כפי שנפרט להלן, משלא הובאו ראיות של ממש ביחס לפעילות הנטענת לארגון עובדי הנתבעת (בכלל, ובסמוך למועד הפיטורים בפרט) איננו סבורים כי יש בכך כדי להוביל למסקנה כי הפיטורים היו משיקולים שאינם עניינים.

34. עיון בתצהירו של אסחייק מעלה כי לטענתו, בתקופת עבודתו בנתבעת, בין השנים 2005-2006 הוא שיזם את הליכי ההתארגנות הראשונית בנתבעת. לטענתו, הוא עמד בקשר עם נציגי ההסתדרות הכללית, ובתקופת עבודתו התגבש "ראש החץ" שכלל אותו ואת התובע 3.

אין חולק כי בתקופת עבודתו של מר אסחייק טרם החלה פעילות כלשהי להחתמה של עובדים על טפסי הצטרפות לארגון עובדים.

זאת ועוד, לא הובאה בפנינו כל ראיה לתמיכה בטענתו של התובע לפיה עמד בקשר עם נציגי ההסתדרות לצורך הקמת ארגון עובדים, איש מנציגי ההסתדרות שהעידו בפנינו לא העיד כי היה בקשר עם מר אסחייק, ואילו טענותיו של מר אסחייק על קשרים עם אנשי ההסתדרות בתקופת עבודתו בנתבעת, לא נתמכו בראיות כלשהן.

35. הראיות שהציג התובע ביחס למגעים בינו לבין נציגי ההסתדרות נוגעות לתקופה המאוחרת לתקופת עבודתו בנתבעת, ובכלל זה תכתובת מייל משנת 2007 בינו לבין עו"ד אמיר בשה מהלשכה המשפטית (נספח 4 לתצהירו).

התכתובת מתייחסת לניסוח "מנשר לעובדים". המנשר נוסח איפה בעת שהתובע כבר לא היה עובד הנתבעת.

התובע אמנם טען כי כבר בשנת 2006 הוא פנה להסתדרות העובדים ואולם התובע לא צירף לתצהירו העתק מהמכתב שלטענתו שלח ליו"ר הסתדרות ביום 13/6/06, ולא זימן לעדות את מר צחי טבקמן שלטענתו נפגש איתו בעניין הקמת ארגון עובדים בשנת 2006.

אציין כי מטעם התובעים העידו מספר עובדים על כך שאסחייק היה פעיל בהתארגנות בשנת 2006 ואולם ממכלול הראיות נדמה כי מדובר בגישושים ראשונים בנושא, אשר גם לשיטתו של אסחייק - לא כללו החתמה של עובדים על טופסי הצטרפות, כך שאין כל יסוד לקבוע כי מגעים ראשוניים אלה היו בידיעת ההנהלה, או כי היוו את הרקע לפיטורים, מה גם שאין בפנינו כל ראיה לפעילות קונקרטית עובר לפיטורים, ואין בידינו להתעלם מבעיות המשמעת הרבות שהתגלו לכל אורך תקופת עבודתו של אסחייק.

36. בהעדר ראיות קונקרטיות ביחס לפעילותו של אסחייק לארגון העובדים בשנת 2006 (טיבה ומועדה), לא ניתן לסתור את טענת הנתבעת, אשר נתמכה בתצהירים, לפיה הפעילות של אסחייק, (אשר נדמה כי התמצתה בשיחות עם עובדים תוך גלגול הרעיון של הקמת הועד), לא היתה בידיעת ההנהלה ולא הוותה שיקול כלשהו בהחלטה בדבר סיום עבודתו אשר התבססה על טעמים עניינים לנוכח הפגמים בתפקודו.

37. נשוב ונדגיש כי התביעה של מר אסחייק הוגשה לבית הדין בחלוף למעלה מארבע שנים ממועד פיטוריו. לנוכח האמור, ובהתאם לסעיף 33יג לחוק הסכמים קיבוציים הקובע תקופת התיישנות בת שלוש שנים לתביעות מסוג זה, ממילא לא קמה לאסחייק עילת תביעה מכח חוק הסכמים קיבוציים.

38. בשים לב לדוחות המשמעת שהוצגו בפנינו ביחס לתקופת עבודתו הקצרה של אסחייק אין בידינו לקבוע כי פיטוריו נעוצים בטעמים שאינם עניינים ולפיכך אין בידינו לקבל את טענת התובע כי פוטר בחוסר תום לב.

39. עם זאת, מר אסחייק פוטר מבלי שנערך לו הליך של שימוע כדין ועל כך אין חולק. נדמה כי אין צורך לשוב ולהבהיר את חשיבות קיומו של הליך שימוע עובר לפיטורים כחלק מכללי הצדק הפרוצדורלי.

בנסיבות העניין, אין לשלול את האפשרות כי הפגם בהליך הפיטורים, מנע מהתובע להעלות בפני הנתבעת בזמן אמת את טענותיו בדבר פגיעה בהתארגנות, ואף לפנות בעניין לגורמים הרלוונטים בהסתדרות (אף אם לא היה בקשר קודם עימם).

לנוכח האמור, אנו סבורים כי התובע ראוי לפיצוי בגין הפגם שנפל בהליך הפיטורים.

בשיקלול מכלול נסיבות העניין, החשש שמא בהליך הפיטורים היו מעורבים שיקולים שאינם עניינים, שלא ניתן לבררם מחמת הפגם בהליך מחד, ותקופת עבודתו הקצרה והבעייתית של התובע מאידך, אנו מוצאים להעמיד את הפיצוי שישולם לתובע בגין הפגם בהליך הפיטורים (העדר שימוע) על 10,000 ₪.

התובע 2 מר משה שאווט

40. מר שאווט פוטר מעבודתו בנתבעת למעלה משלוש שנים לאחר שפוטר מר אסחייק.

41. מהראיות שבפנינו עולה כי ביום 2/12/09 בשעות הבוקר נמסר לו מכתב שכותרתו "הזמנה למעין שימוע" (נספח 14 לתצהיר הנתבעת) ונכתב בו כי הוא מועמד לפיטורים בגין ביצוע עבירת משמעת על תקנה 425א (אי ביצוע סריקת בטחון בסיום נסיעה).

השימוע נקבע לשעה 18:00 באותו היום, וכן צויין במכתב כי העובד רשאי להתייעץ עם גורמים מקצועיים עובר לשימוע.

42. בישיבת השימוע נמסר למר שאוואט כי בעבר כבר יוחסה לו עבירה בגין אי קיום סריקה, (ביום 14/9/09) ועל אף שהוזהר להמנע מכך, ביום 1/12/09 העבירה נשנתה פעמיים באותו היום.

במהלך ישיבת השימוע שאוואט טען כי ביצע את הסריקה בדרך, ולא בסיום הקו, כיוון שהאוטובוס כבר היה ריק מנוסעים.

עם זאת בהמשך הדברים אישר כי ידוע לו שהחובה לבצע סריקה היא בסיום הקו וטען שכנראה שהפעם שכח. התובע הבטיח כי יקפיד בעתיד לבצע את הסריקות בסיום הקו וביקש כי ההנהלה תסתפק בעניינו בעונש כספי (פרוטוקול השימוע צורף כנספח 10 לתצהירי הנתבעת).

43. למחרת היום נמסרה לתובע 2 הודעת הפיטורים (נספח 2 לתצהיר שאוואט).

44. אין חולק כי במהלך ראיון השימוע וגם לאחר שנמסרה לו הודעת הפיטורים ובמשך למעלה משנה, מר שאוואט לא העלה כל טענה לפיה פיטוריו נעוצים בטעמים זרים וכי הם קשורים להתארגנות העובדים.

45. אשר לחלקו בהתארגנות העובדים מר משה שאוואט העיד בתצהירו כי ראה עצמו כממשיך דרכו של אסחייק, וכי בראשית שנת 2007 הוא פנה למזכיר ההסתדרות ביבנה מר שמעון קדוש וביקש את עזרתו בארגון העובדים.

לדבריו, הוא פעל בשיתוף פעולה עם אסחייק, גם לאחר שהאחרון פוטר מעבודתו בנתבעת, ויחד הם ניסו להקים ארגון נהגים ארצי. לטענתו, בשנת 2007 הם כבר אספו 60 טופסי חתימה, ואולם הפעילות שכחה, לאחר שהובא לידיעתו כי מנהלי הנתבעת מודעים לפעילות.

46. לטענתו של שאוואט הפעילות חודשה במחצית 2008 בשיתוף עם התובע 3 ועובדים נוספים (מתניה אבירם ואדוניה זנדה). ועם זאת שאוואט לא פירט בתצהירו ובעדותו בפנינו מה היה טיב פעילותו בהתארגנות לאחר שנת 2007, ואף ציין כי "הוריד פרופיל" על מנת שלא יבולע לו.

47. עדויות אחרות שבפנינו אף הן אינן מבהירות מה היה טיב פעילותו של שאוואט לארגון העובדים במהלך שנת 2009, עם כי נדמה כי במועדים שלא הובררו בפנינו היה פעיל בדרך כזו או אחרת בהתארגנות.

מתניה אבירם, מי שמכהן כיום כיו"ר הועד, העיד כי שאוואט הוא שגייס אותו לפעילות ההתארגנות ואף הפגיש אותו עם נציגי ההסתדרות, וכי ביחד החתימו עובדים על טופסי הצטרפות להסתדרות (מועדים לא הובררו בפנינו).

לדבריו, הוא בעצמו קיבל אזהרה בעניין מהנתבעת, ולכן הוא מסיק כי פיטוריו של התובע קשורים לפעילות שלו לצירוף עובדים להסתדרות (עמ' 20 שורה 12). גם עובדים אחרים ציינו כי התובע היה פעיל בהתארגנות העובדים ואולם לא צוינו בפנינו נתונים קונקרטיים לרבות מועדים.

48. נציג ההסתדרות, מר חיים שי יו"ר מרחב אשדוד העיד על הפעילות של שאוואט לארגון עובדים בשנת 2007, פעילות שבאותה עת לא הבשילה לכדי יציגות (עמ' 41 שורה 5, שורה 27). כאשר נשאל האם ידוע לו על התנכלות לשאוואט העיד כי איננו יודע (עמ' 42 שורות 25-27).

49. נציג אחר של ההסתדרות מר שמעון קדוש, מזכיר מועצת הפועלים ביבנה, מעיד אף הוא כי היה בקשר עם שאוואט בעניין התארגנות העובדים בשנת 2007. ואולם טען כי איננו זוכר למי בדיוק התנכלו מבין עובדי הנתבעת (עמ' 9 שורות 22-25).

עיון בעדותו של קדוש מעלה כי כאשר נשאל על פיטוריו של התובע ועל הקשר בינם לבין ההתארגנות עדותו "ברחה" לפיטוריו של מתניה אבירם וכן לאמירות כלליות ביחס להתנהלות של מעביד בעת התארגנות ראשונית, חלף מתן תשובה ישירה לשאלה בדבר פיטוריו של שאוואט (עמ' 10 שורות 4-14).

גם בהמשך עדותו, התקשה מר קדוש להבהיר כיצד נמנעה ההסתדרות מלנקוט בזמן אמת במהלך למניעת הפיטורים של שאוואט ככל שהיה קשר בינם לבין ההתארגנות, וזאת בפרט בשים לב להיכרות הקרובה בינו לבין שאוואט, מאחר ששניהם גרים בשכנות ומתפללים באותו בית כנסת (עדות התובע שאוואט עמ' 35 שורה 13-14).

נציין כי אנו מתקשים לקבל את טענת מר קדוש כי לא טיפל בעניין מאחר שהיה בחל"ת באותה תקופה בה התובע פוטר, הדעת נותנת כי אילו מדובר היה בפיטורים שקשורים להתארגנות קדוש היה דואג לכך שהעניין יטופל על ידי מחליפו.

50. גם בעניינו של שאוואט, טענת הנתבעת לפיה לא הייתה מודעת לפעילותו הנטענת בארגון העובדים לא נסתרה.

51. שאווט אמנם טען בתצהירו כי על מנת לפגוע בפעילותו במחצית שנת 2009 הוא הועבר לעבוד בסניף יבנה (עניין זה הוצג כראיה לכך שהנתבעת הייתה מודעת לפעילותו). ואולם, בתגובה לטענה זו העיד מנהל סניף אשדוד בנתבעת כי ההעברה של שאוואט לסניף יבנה היתה בעקבות פניה של אישתו של התובע למנהל התנועה בסניף מר ברונו זיקרי, ובהתאם לבקשתה כי התובע ישובץ קרוב לביתו / לעבודתה.

אמנם מר זיקרי לא זומן לעדות, ואולם גם אשתו של התובע לא העידה בעניין זה, ולפיכך אין בידינו להכריע במחלוקת שבין הצדדים ביחס לנסיבות בהן הועבר התובע לסניף יבנה, ואין בידינו לקבוע כי העברת התובע לסניף יבנה מעידה כי הנתבעת ידעה על מעורבותו בהתארגנות / ביקשה לפגוע בהתארגנות.

52. כפי שכבר ציינו, לא הובאה בפנינו עדות קונקרטית ביחס לפעילות של מר שאוואט במועדים הסמוכים ליום הפיטורים, שאוואט טוען כי ביום הפיטורים, בשעה 7:00 בבוקר הוא החתים עובד על טופס הצטרפות ובשעה 10:30 הוא זומן להגיע לשימוע שנקבע לשעה 18:30.

53. דא עקא שטענה זו של שאוואט כי פוטר בסמוך לאחר שהחתים עובד על טופס הצטרפות לא נתמכה בעדות כלשהי, ואף לא בהעתק מטופס הצטרפות הנ"ל כשהוא נושא תאריך מתאים.

שאוואט אף נמנע מלציין את שם העובד שאותו החתים לטענתו על טופס הצטרפות ביום 2/12/09 (נציין כי בשים לב לחלוף הזמן ולעובדה שבינתיים העובדים מאורגנים נדמה כי חשיפת זהות העובד לא אמורה לעורר קושי).

כך או כך, גם אם נניח ששאוואט החתים עובד על טופס הצטרפות באותו הבוקר, אין בכך ללמד כי הדבר היה בידיעת הנתבעת או כי הוביל לפיטוריו של התובע.

54. ממכלול הראיות שבפנינו עולה כי עיקר פעילותו של שאוואט בארגון העובדים היתה בשנת 2007, ולא ברור כלל אם ובאיזה אופן פעל בחודשים הסמוכים לפיטוריו.

55. אשר לעילת הפיטורים, טענת הנתבעת כי עבירה של אי קיום סריקה בטחונית באוטובוס היא עבירה חמורה, אשר מצדיקה פיטורים והיוותה עילת פיטורים גם ביחס לעובדים אחרים לא נסתרה. לתצהירו של קלבנוב צורף העתק מראיון שימוע הנוגע לפיטורי עובדת בעילה דומה (נספח 15 לתצהיר הנתבעת).

עוד יש להזכיר את עדותו של מר מתניה אבירם, אשר היה בעצמו פעיל בהתארגנות ומכהן כיום כיו"ר הועד (עמ' 20 שורות 20-21):

 "העניין של אי סריקה היה די פופולרי אצלם, אם לא עשית סריקה, אז פוטרת, זה לא רק למי שעסק בארגון העובדים".

56. נציין כי לתצהיר הנתבעת צורפו דוחות משמעת נוספים שנרשמו לחובת שאוואט (נספחים 8(א) – 8 (1) לתצהיר הנתבעת) בעבירות כגון – אי עצירה בתחנה, איחורים, אי ביצוע סריקה (מתברר כי גם בשנת 2007, נמצא כי התובע לא ביצע סריקה בסיום הנסיעה ו"שכח" חייל ישן על האוטבוס), העלאת נוסע ללא תשלום, אי הגעה לעבודה.

חלק מהדוחות נרשמו בשנת 2006 במועדים שלגביהם אין כל טענה כי שאוואט עסק בארגון עובדים.

57. כללו של דבר, מהראיות שהובאו בפנינו לא שוכנענו כי פיטוריו של התובע היו בגין פעילותו לצורך הקמת ארגון עובדים.

בקביעתנו זו נתנו משקל של ממש לעובדה שהתובע לא העלה כל טענה ביחס לעילת הפיטורים בזמן אמת, לא בראיון השימוע שנערך לו וגם לא לאחריו.

כל זאת על אף שהתובע, לפי גרסתו, עמד במהלך השנים בקשר רציף עם מר שמעון קדוש, מזכיר מועצת הפועלים, וחזקה כי אילו היה יסוד לטענתו כי פיטוריו קשורים להתארגנות, היתה נמצאת הדרך להביא את העניין לבירור בזמן אמת.

58. כפי שכבר ציינו, לא הובאה בפנינו ראיה לפעילות קונקרטית של מר שאוואט לצורך ההתארגנות, בסמוך למועד פיטוריו, הראיות ביחס לפעילותו נוגעות בעיקר לשנת 2007 (שנתיים לפני הפיטורים), לא הוצגו תאריכים וטענות קונקרטיות ביחס לפעילות (טפסי הצטרפות עם תאריך או מועדי פגישות וכיו"ב), ולפיכך אין בידינו לסתור את טענת הנתבעת כי כלל לא היתה מודעת למעורבותו בארגון העובדים בסמוך למועד פיטוריו, וכי עניין זה לא היווה עילה לפיטורים.

59. לא נכחד כי התרשמנו כי במהלך השנים לשאוואט הייתה מעורבות בהתארגנות העובדים. ואולם פעילות זו ידעה עליות ומורדות הדעת נותנת כי היו בה תקופות פעילות יותר ופעילות פחות, ואולם אין בידינו כל אינדיקציה לפעילות כלשהי בחודשים שקדמו לפיטורים.

אנו נוטים לחשוב כי אילו היו הפיטורים קשורים להתארגנות, הטענה היתה מועלית בזמן אמת על ידי התובע ועל ידי ההסתדרות הכללית אשר ליוותה את ההליכים בנתבעת בין השנים 2007-2010.

60.  אשר להליך השימוע עצמו, התובע טוען כי לא קיבל הודעה מסודרת ביחס למועד השימוע, ולא יכול היה להיערך. עוד הוא טוען כי יש פגם בכך שלא התאפשר לאשתו להשתתף בישיבת השימוע, וכי השימוע לא נוהל על ידי מי שהיה מוסמך לקבל החלטה על פיטוריו.

61. איננו סבורים כי נפל פגם בכך שהשימוע לא נוהל ישירות על ידי מנכ"ל הנתבעת, אשר הוא המוסמך לפטר עובדים בנתבעת. זכות השימוע נשאבה מן המשפט המנהלי אשר ממנו נדמה כי ניתן לשאוב גם את הכלל שלפיו מקבל ההחלטה איננו מחוייב לבצע את השימוע בעצמו.

חובת השימוע היא אחת ואולם דרכי השימוע רבות הן ומגוונות, עורך השימוע הוא "זרועו הארוכה" של בעל הסמכות להחליט (ראה לדוגמא בג"צ 5770/05 נגה ויזל נ' מפכ"ל המשטרה).

עוד נציין, כי לא הוכח בפנינו כי התובע ביקש כי רעייתו תכנס עימו לישיבת השימוע וכי בקשתו סורבה והיא נותרה מחוץ לחדר (טענה זו הוכחשה על ידי הנתבעת ורעייתו של התובע כלל לא העידה מטעמו).

62. אשר למועד הזימון לשימוע, אנו סבורים כי אכן יש קושי בכך שהזמנה לשימוע נמסרת לעובד בבוקר יום העבודה כאשר השימוע נועד לשעות אחר הצהריים.

אפשר שלוח זמנים כזה יהיה מוצדק בנסיבות חריגות, או כאשר מדובר במי שתקופת העסקתו קצרה, ואולם נדמה כי ככלל, כאשר מדובר בעובד שהועסק למשך תקופה משמעותית, וכאשר עילת הפיטורים איננה מחייבת נקיטת צעד דחוף, נדמה כי חובת תום הלב מחייבת לאפשר לעובד לשקול את צעדיו, דבר שמטבע הדברים יש קושי לעשותו במהלך יום העבודה.

63. לנוכח האמור, אנו סבורים כי האופן בו זומן התובע לשימוע פגם ביכולתו להערך כנדרש, ובנסיבות העניין אפשר שאף שמנע העלאת טענות לעניין חלקו בהתארגנות בזמן אמת.

64. במכלול נסיבות העניין, בשים לב לקושי בבירור טענות התובע לעניין חלקו בהתארגנות ולעניין עילת הפיטורים, אשר אפשר שהוא נובע בין היתר מהליך השימוע המזורז שנערך לתובע, ובשים לב לתקופת עבודתו הארוכה יחסית של התובע, החלטנו כי בין הפגמים בהליך השימוע התובע 2 זכאי לפיצוי בסך 15,000 ₪.

התובע 3 - מר ישראל נחמן

65. ישראל נחמן פוטר מעבודתו ביום 6/7/09 לאחר כ-6 שנים בהם עבד בנתבעת.

66. במכתב ההזמנה לשימוע שנמסר לו ביום 1/7/09 נרשם כי עילת שקילת הפיטורים היא נהיגה לא זהירה ותלונות ציבור (נספח 12 לכתב התביעה), וישיבת השימוע נקבעה ליום 3/7/09.

67. מהראיות שבפנינו עולה כי ברקע לזימונו של נחמן לשימוע לפני פיטורים, במועד בו זומן, עמדו הן תאונת דרכים בה היה מעורב ביום 14/6/09 (כשברקע לה שתי תאונות קודמות) והן תלונת ציבור שהוגשה ביום 30/6/09 על ידי אימו של ילד שנסע באוטובוס בקו של הנתבעת, ולפי הנטען לא הוחזר לו מלא העודף משטר בן 50 ₪ שמסר לנהג.

68. הנתבעת אמנם טענה כי לאחר בירור מצאה כי תלונת האם בעניין העודף קשורה לנהג אחר, ואולם במכתב ההזמנה לשימוע נרשם כעילה לפיטורים בצד "נהיגה לא זהירה" גם "תלונת ציבור" ולא ידוע לנו על תלונה אחרת שהוגשה נגד התובע בסמוך למועד השימוע.

לנוכח האמור אנו קובעים כי מלכתחילה התובע זומן לשימוע גם בגין התלונה שעניינה אי מתן עודף וגם בגין תאונת הדרכים מיום 14/6/09.

69. כפי שכבר ציינו, בסמוך לאחר זימונו של התובע לשימוע, התברר כי האירוע נשוא תלונת הציבור קשור לנהג אחר, ולא לנחמן.

על אף האמור, ראיון השימוע התקיים כמתוכנן, ולאחריו הודיעה הנתבעת לתובע על ההחלטה לפטרו. במכתב הפיטורים (נספח 13 לכתב התביעה) צויין כי סיבות הפיטורים הם "כמפורט בשימוע" (דא עקא שלא הוצג בפנינו פרוטוקול של שימוע אלא מכתב ההזמנה בלבד, אשר כלל כאמור את תלונת הציבור בעניין העודף).

70. הנתבעת מצביעה על כך שמר נחמן היה מועמד לשימוע עוד לפני שהתקבלה תלונת הציבור ביום 1/7/14 ובלי קשר אליה, ובהקשר זה מפנה היא לדו"ח הנוגע לתאונה מיום 14/6/09, במסגרתו הודה התובע כי בצאתו מהתחנה נכנס ברכב פרטי מאחור (לטענת הנתבעת טענתו בדבר פגם בבלמים נשללה).

במסקנות התאונה נרשם "מאחר והנ"ל מועמד לשימוע אינני מביע עמדה באשר לעונש". לטענת הנתבעת, לחובתו של התובע עמדו עוד שתי תאונות דרכים, האחת מיום 14/7/07 (תאונה עם אוטובוס אחר), ותאונה נוספת עם נהגת פרטית.

71. על אף האמור, נדמה כי הטריגר לזימון היתה תלונת הציבור, אשר בדיעבד התברר כי היא נוגעת לעובד אחר.

72. התובע טען בכתב התביעה וכן בתצהירו כי בידיו הקלטה של ראיון השימוע שנערך לו. על אף האמור, התובע נמנע מלהגיש לעיוננו תמליל של ראיון השימוע ובנסיבות העניין יש קושי לקבוע כי שיקול הדעת של המשיבה בעניינו של התובע לא היה ענייני, והיה קשור לפעילותו בארגון העובדים.

73. בהקשר זה יש להבהיר, כי חלקו של מר נחמן בהתארגנות העובדים כלל לא הובהר בפנינו, מה גם שלפי עדותו שלו עצמו, מדובר היה בפעילות "מינורית".

74. נציג ההסתדרות במרחב אשדוד מר חיים שי העיד כי איננו מכיר את התובע 3 ואיננו יודע דבר על התנכלות של הנתבעת לתובע 3. גם נציג ההסתדרות מר קדוש אישר כי איננו יכול להעיד בעניין התובע 3 ונדמה כי לא היה כלל בקשר עימו (עמ' 10 שורות 23-24).

75. יו"ר הועד דהיום, מר מתניה אבירם, שהיה ממובילי ההתארגנות בשנים 2009-2010 נשאל ביחס למעורבותו של התובע 3 והעיד "גם כן יכול להיות שהיה מעורב, לא יודע. לא יודע משהו לגביו".

76. בנסיבות הללו, כאשר לא ניתן ליחס לנתבע 3 פעילות של ממש בהתארגנות, גם אם אפשר שתמך בה, בשים לב לשיהוי בו לוקה התביעה, אין כל אפשרות להגיע למסקנה כי פיטוריו של התובע 3 קשורים לפעילותו בהתארגנות.

77. עם זאת, אנו סבורים כי נפל פגם באופן בו התנהלה הנתבעת בעת פיטוריו של התובע 3. אנו סבורים כי לא היה מקום לזמן את התובע לשימוע בגין תלונת הציבור אלא שהיה מקום להקדים לזימון בירור עובדתי ביחס לתלונה.

אין להוציא מכלל אפשרות כי הטחת האשמת השוא בתובע בדרך של זימון לשימוע לפני פיטורים הקצינה את עמדות הצדדים והובילה למשבר שאפשר שהיה נמנע, אילו מלכתחילה יוחסה לתובע אחריות לתאונה בלבד, ולא היתה מוטחת בו האשמה בעבירה שיש עימה קלון.

78. לדידנו בעניין זה היה מקום להקדים לזימונו של התובע לשימוע בירור ראשוני, ולא לרתום את העגלה לפני הסוסים, באופן שיש בו חוסר תום לב כלפי העובד.

79. בגין התנהלות הנתבעת כאמור אנו סבורים כי התובע זכאי לפיצוי בסך 15,000 ₪.

כללו של דבר

80. בגין הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים של התובעים תשלם להם הנתבעת בתוך 30 יום את הסכומים הבאים בגין הפגמים בהליך הפיטורים:

לתובע 1 – 10,000 ₪

לתובע 2 – 15,000 ₪

לתובע 3 – 15,000 ₪

81. בנוסף תשלם הנתבעת לכל אחד מהתובעים בתוך 30 יום הוצאות משפט בסך 3,000 ₪. לסכומים יצורפו הפרשי ריבית והצמדה מהמועד שנקבע לתשלום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ח אלול תשע"ד, (23 ספטמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
   
מר חיים זהבי - נציג עובדים   אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד   מר אורי שלוש - נציג מעסיקים

יש לך שאלות בנושא התארגנות עובדים?
חייג/י למוקד הטלפוני שלנו: 072-334-2000


עדכון אחרון: 29/09/2014 16:25   
תגיות בעמוד:   הפסקת עבודה    פסקי דין   
ליחצו כאן להוספת תגובה
סגור



סגור

פורטל זכויות העובדים:
פורום
פייסבוק
ייעוץ אישי
אנחנו כאן בשבילך!
לכל עובדת ועובד יש זכויות לפי חוק. פגעו בזכויות שלך? רוצה לבדוק מה קובע החוק?
פורטל זכויות העובדים © חייג/י: 072-334-2000 המידע באתר ניתן באופן תיאורטי ואינו מהווה תחליף לקבלת יעוץ משפטי של עורך דין מנוסה!
ccccc