{if 0} {/if}

בית הדין הכיר בתובע שלקה בליבו בדרכו בעבודה כמי שנפגע בעבודה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי...
הכרה בהתקף לב בדרך לעבודה כתאונת עבודה - פסק דין ב"ל 56741-02-13
×
x

כלים לחיפוש עבודה

הכרה בהתקף לב כתאונת עבודה

דרגו אותנו:
| דירוגך () בוצע בהצלחה
 (14) דירוגים | דירוג ממוצע (5)
5 stars - based on 14 reviews
Hebrew

במקרה הנדון, בית הדין לעבודה קיבל את תביעתו של אדם שלקה בליבו בעת נסיעה ברכבו בדרכו לעבודה, ולו בגלל שכמעט וארעה תאונת דרכים אשר נמנעה ברגע האחרון, אך התובע לקה בליבו בגלל האירוע הכמעט תאונתי וכעבור כחודש עבר צנתור בליבו.

בית הדין לעבודה בדק ושיחזר את נסיבות האירוע לגופו, מיום ה"כמעט" תאונת דרכים שגרמה לתובע ללקות בליבו, ועד למועד שבו עבר צנתור - כחודש לאחר אותו היום.

בית הדין החליט כי התקיים קשר סיבתי בין הפגיעה הגופנית של התובע לבין הארוע התאונתי ולפיכך פסק כי התובע הנו נפגע תאונת עבודה על כל המשתמע מכך.

להלן פסק הדין המלא:

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ב"ל 56741-02-13

בפני:

  • כב' השופט  אסף הראל
  • נציג  ציבור (עובדים) מר דניאל אמזלג
  • נציג ציבור (מעסיקים) מר עמינדב ארגוב

התובע: סמיון קנצמברג, ת.ז. - ע"י ב"כ עו"ד א' רוזן

הנתבע: המוסד לביטוח לאומי - ע"י ב"כ עו"ד ד' ירושלמי

חקיקה שאוזכרה: חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995: סע'  79, 118(א), 120

פסק דין

1. בתובענה זו עותר התובע להכרה באירוע מיום 4.8.11 שארע לו בדרכו לעבודה ואשר גרם לטענתו לליקוי בלבו, כתאונת עבודה כמשמעות מונח זה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

הנתבע מכחיש את טענות התובע וטוען, בין היתר, כי מצבו הרפואי של התובע כפי שאובחן במסמכים רפואיים, אינו תוצאה של האירוע הנטען אלא הינו מצב רפואי קודם וקיים לפני כן.

2. התשתית העובדתית בתובענה זו היתה מוסכמת על הצדדים.

לפי תשתית זו, עבד התובע, שהוא יליד 21.7.1950, בתור מחסנאי בחברת "זוהר קוסמטיקס (מ.עו.פ) הפצה ושיווק בע"מ". 

ביום 4.8.11 ארע לתובע אירוע שהינו אירוע חריג: האירוע התרחש בעת שהתובע נהג ברכבו מביתו למקום העבודה, חנות המפעל בטירת הכרמל. 

בסביבות 07:45, בהגיעו לקרבת החנות, חצה לפתע ילד בן 12 לערך בריצה את הכביש, ממש לפני המכונית בה נהג התובע. התובע בלם בכל כוחו ברגע האחרון את המכונית, ולשמע חריקת הבלמים ברח הילד מהמקום.

התובע נתקף מיד בהתרגשות עזה, ולטענתו, בלחץ בחזהו. לאחר שהתאושש קצת, המשיך התובע בנהיגה, והגיע למקום עבודתו (להלן- האירוע החריג).

3. לאחר האירוע החריג, המשיך התובע לעבוד ביום 4.8.11 עד השעה 16:30. משהמשיך להרגיש לא טוב, פנה ביום 5.8.11 לקופת חולים. התובע עבד עד ליום 16.8.11, שאז נסע לבית הבראה בסלובקיה באישור של רופא, וזאת עד ליום 1.9.11.

לטענת התובע, כאשר שהה בחו"ל הרגיש לא טוב כל הזמן. ביום 4.9.11 אושפז התובע בבית חולים "כרמל". במהלך אישפוז זה, ביום 7.9.11, עבר התובע צינתור. 

מאשפוז זה שוחרר התובע ביום 12.9.11. ביום 18.12.11 אושפז התובע בבית חולים "רמב"ם", אשפוז שנמשך עד ליום 20.12.11.

לתובע ניתנה תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה ביום 23.7.12, שם נרשמה תקופת אי כושר עבור התקופה שבין 4-21.9.11. עוד הוסכם על הצדדים כי עד לאירוע החריג ביום 4.8.11 עישן התובע חפיסת סיגריות ליום, ולאחר האירוע החריג הפסיק לעשן.

4. בהתאם להסכמות הצדדים, מונה ביום 7.3.14 פרופ' אלון מרמור, מומחה בקרדיולוגיה, כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן- המומחה), וזה נתבקש להשיב על השאלות הבאות:

"א. מהי המחלה ממנה סבל התובע, כמפורט במסמכים הרפואיים, בעת אישפוזו בבית חולים "כרמל" ביום 4.9.11?

ב. האם לדעת המומחה יש קשר סיבתי בין האירוע החריג בתאריך 4.8.11, כפי שתואר בעובדות המוסכמות לעיל, לבין המחלה שאובחנה אצלו באשפוז שהחל ביום 4.9.11?  האם תקופת אי הכושר שנקבעה בתעודה רפואת ראשונה לנפגע בעבודה מיום 23.7.12, קשורה קשר סיבתי לאירוע החריג מיום 4.8.11?

ג. אם יקבע המומחה, כי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג מיום 4.8.11 לבין המחלה ממנה סבל התובע, ואשר אובחנה באשפוז שהחל ביום 4.9.11, האם השפעת האירוע החריג על הופעת המחלה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות נתונים אישיים שהיו קיימים בתובע בטרם לקה במחלה ואשר עליהם ניתן ללמוד מהחומר הרפואי המצורף להחלטה זו?

ד. האם יש לומר שהאירוע החריג בתאריך 4.8.11 החיש את בואה של המחלה, כך שאלמלא אירוע חריג זה, יתכן שבואה של המחלה היה נידחה למועד מאוחר יותר כלשהוא או שלא היה מופיע כלל?"

5. המומחה, במסגרת חוות דעתו הנושאת תאריך 11.5.14, השיב לשאלות כך:

"א. לתובע יש הפרעת קצב שנקראת ATRIAL TACHYCARDIA.

מדובר בהפרעת קצב שמבוססת על מעגלים חשמליים לא תקינים מולדים בלב, הפרעת הקצב מתבססת על מבנה אנטומי לא תקין שמאפשר היווצרות מעגלים חשמליים פתולוגיים. הפרעות הקצב הנ"ל יכולות להופיע במהלך השנים לפני אירוע חריג ואחרי אירוע חריג, לכן אי אפשר לאמר שהפרעת הקצב קשורה לאירוע חריג.

יתכן שעל בסיס המעגלים החשמליים הפתולוגיים, האירוע החריג יכול להפיק בהזדמנות זאת - הפרעת קצב. מדובר על מחלה יחסית שכיחה שמתבטאת בהתקפים של קצב מהיר שיכולים להמשך תקופות קצרות או ארוכות. לעיתים עובר בצורה ספונטנית ולעיתים צריך טיפול תרופתי.

החולה עבר צנתור ב-7.9.11 שהודגם בו הצרות עד 40% בענף מרגינלי ו-30% בעורק הימני.

לכן, אין עדות להיצרויות משמעותיות בעורקים הכליליים שיכולים לגרום לאיסכמיה חריפה. כמו כן, אין עדות לאוטם בשריר הלב.

הקשר הסיבתי בין עומס / מתח נפשי ואירוע לבבי הוכח מעבר לכל ספק בספרות הרפואית הקובעת, כי המנגנון הגורם לערעור הפתאומי ביציבותו של הרובד הטרשתי.

יש והוא קשור בגירוי פתאומי וחזק של מערכת העצבים הסימפטמתית, וזאת עקב מאמץ גופני חריג בעוצמתו או בשל עומס נפשי בשל עוצמה ומימדים חריגים.

אלה מביאים לעלייה בקצב הלב, עלייה בלחץ הדם, הפרשת אדרנלין ונוראדרנלין, נטיית-יתר של הדם להיקרש, נזק לציפוי הפנימי של כלי הדם ולעיתים, אף עווית של העורק הכלילי הנגוע.

התוצאה – התבקעות קליפתו של הרובד הטרשתי, ערעור ביציבותו ותחילת התהליכים העלולים להביא ליצירת קריש הדם במקום הפגוע.

התרגזות קיצונית ומאמץ גופני קשה, נחשבים כגורם העלול להשרות אוטם שריר הלב. ידוע כי מצבים נפשיים של דריכות עזה, מצוקה וחרדה משרים איסכמיה (חוסר אספקת דם מספקת) לשריר הלב ועלולים להשרות אוטם במצבים קיצוניים בשל פער בין הצורך של שריר הלב לדם מחומצן לבין האספקה הקיימת או אף בשל בקיעה של רובד טרשתי.

במקרה זה, לא מדובר על התקף לב או אירוע איסכמי, אלא מדובר בנטייה להפרעת קצב שקרוב לוודאי שהייתה קיימת גם לפני האירוע החריג. לעיתים הפרת הקצב לא מורגשת או לא מפורשת כהפרעת קצב, אלא כתלונות של דקירות, דפיקות לב וכו'.

אני מסכים עם חוו"ד של פרופ' רוגין, שאירוע של התרגשות יכול לעורר את הפרעת הקצב, אף להחמירה.

ב. ראה לעיל.

ג. אינני יכול לאמר שהאירוע החריג ב-4.8.11 החיש את בואה של המחלה, כך שאלמלא אירוע חריג זה, יתכן שבואה של המחלה היה נדחה מאחר ומדובר במחלה שהייתה קיימת קודם לאירוע חריג ותמשיך להתקיים גם אחרי האירוע החריג, מאחר ומדובר על הפרעה מולדת במעגלים חשמליים בלב, שניתנת לריפוי ע"י צריבה של המעגלים כפי שנעשה במקרה הזה.

מאידך, אפשר לאמר שאלמלא האירוע החריג, יתכן שבואה של הפרעת הקצב היה נדחה למועד מאוחר יותר. יש להבהיר שלא מדובר במחלה במובן של תהליך מוגדר עם התחלה, אמצע וסוף, אלא מדובר על מבנה אנטומי שמאפשר מדי פעם היווצרות הפרעת קצב מהירה.

הגורמים שיכולים לגרום להפרעת הקצב הם רבים ומגוונים. אחד מהם יכול להיות האירוע החריג. השאלה האם האירוע החריג החיש את בואה של המחלה, אינה מתאימה למקרה הזה.

ההתקפים של דופק מהיר היו יכולים להופיע גם ללא האירוע החריג בשל נטיית התובע להפרעות קצב כאלה. אם מסתכלים על האירוע הספציפי שעליו מדברים, ייתכן שההתרגשות הפתאומית גרמה להפרעת הקצב בזמן הקונקרטי שמדובר עליו. בהקשר זה, אני מסכים עם חוו"ד של פרופ' רוגין, אך לא ניתן לקבוע שאירוע חריג גרם למחלה עצמה מהנימוקים שתארתי קודם".

6. חוות הדעת הועברה לעיון הצדדים וניתנה להם אפשרות להגיש בקשה להפנות למומחה שאלות הבהרה. בהחלטה מיום 11.6.14 התקבלה בקשת התובע, והמומחה התבקש להשיב על שאלות ההבהרה הבאות:

"א. האם נכון הדבר שעד להתרחשות האירוע החריג ביום 4.8.2011, לא אובחנה אצל התובע הפרעת קצב? באם התשובה שלילית - היכן ומתי צויין כי התובע לוקה בהפרעת קצב?

ב. מצורפות תוצאות בדיקת מאמץ (ארגומטריה) שבוצעה לתובע ביום 16.8.2007 (א). האם נכון שתוצאות הבדיקה מצביעות על מצב תקין של הלב? באם התשובה שלילית - מהו המימצא הבלתי תקין?

ג. מצורפות תוצאות בדיקה אקוקרדיוגרפית שבוצעה לתובע ביום 4.9.2007 (ב). האם נכון שתוצאות הבדיקה מצביעות על מצב תקין של הלב? באם התשובה שלילית - מהו המימצא הבלתי תקין?

ד. בחוות דעתך מציין אתה כי לתובע היתה נטייה להפרעת קצב. מהן ההוכחות העובדתיות הפוזיטיביות שהיו בפניך, המצביעות על כך שלפני האירוע החריג מיום 4.8.2011, היתה לתובע נטייה להפרעת קצב?

ה. האם נכון שאדם בעל נטייה למחלה מסויימת, לרבות סוכרת, אוטם שריר הלב, הפרעת קצב, יכול להגיע לגיל שיבה ואף למות מבלי שהמחלה תפרוץ אי-פעם?"

7. במסמך הנושא תאריך 22.6.14 השיב המומחה לשאלות ההבהרה, כדלקמן: "לא כל דבר ברפואה ניתן לקטלג תחת הגדרה של מחלה. ישנם מומים מולדים או במקרה הזה, מעגל חשמלי לא תקין שהאדם נולד איתו.

ההוכחה שלתובע היה מעגל חשמלי פתולוגי לא תקין הוא בעצם העובדה שהמעגל נמצא בבדיקה אלקטרופיזיולוגית ונצרב (אבלציה).

המצאות של מעגל חשמלי פתולוגי זה הבסיס האנטומי להפרעות הקצב שמהן סבל התובע. לכן, לא ניתן להגדיר שהאירוע החריג גרם למחלה ומאחר וזה לא נכנס להגדרה תחת מחלה.

תשובה לשאלה א': אין דווח מהתובע על הפרעות קצב לפני האירוע החריג ביום 4.8.2011.

תשובה לשאלה ב'+ג': בדיקת מבחן מאמץ היא איננה מאבחנת הפרעת קצב וגם לא בדיקת אקו.

הבדיקה היחידה שמאבחנת הפרעת קצב היא בדיקה אלקטרופיזיולוגית. מעגל חשמלי לא תקין ניתן לאבחן רק בבדיקה הנ"ל ועובדה שכך נמצא המעגל החשמלי שנצרב.

תשובה לשאלה ד': ידוע מספרות שהפרעות הקצב הנ"ל שמתבססות על מעגל חשמלי לא תקין, נוטות להופיע במצבי התרגשות ומתח נפשי וגם בלעדיהם.

תשובה לשאלה ה': אני מסכים שאדם עם נטייה להפרעת קצב יכול לא לסבול מתופעות של הפרעת קצב כל ימי חייו ובמובן זה, שהאירוע החריג יכול להיות שהיה גורם להתעוררות של המעגל החשמלי הפגום."

8. בסיכומיו, טוען התובע כי בהתאם לתשתית העובדתית המוסכמת וכן חוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, יש לקבל את תביעתו, ולהכיר בהפרעת הקצב בה לקה ביום 4.8.11 כ"תאונת עבודה" בבחינת "גרימה" או "החמרה תאונתית".

לפי התובע, יש לבחון בעניינו את הסיבתיות המשפטית בין האירוע החריג לבוא האוטם בהתאם לשאלת העיתוי, היינו - מועד הופעת הפגימה, וכי ככל שקיים ספק בסוגיית הקשר הסיבתי, יש להכיר בתביעה.

הנתבע, בסיכומיו, טוען כי לפי המומחה הליקוי ממנו סובל התובע מהווה מחלה מולדת, וכי לא ניתן לומר שהאירוע החריג החיש את בואה של המחלה, או שאלמלא האירוע החריג ייתכן ובואה של המחלה היה נדחה.

לפי הנתבע, על יסוד חוות הדעת של המומחה יש לדחות את התביעה, שכן ממנה עולה שלא מתקייים קשר סיבתי בין האירוע החריג לליקוי ממנו סבל התובע. הנתבע מוסיף כי השימוש של המומחה בלשון אמביוולנטית, ולא מחייבת, אין בו להוכיח קשר סיבתי בסבירות העולה על 50% כנדרש על פי הפסיקה.

9. לאחר שנתנו את דעתנו לחוות הדעת ולטענות הצדדים, ובשים לב לתשתית העובדתית המוסכמת, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להתקבל. 

10. בבסיס הכרעתנו מצויות מסקנותיו של המומחה, כפי שעולות מחוות דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה (להלן תכוננה שתי אלה – חוות הדעת).

המומחה מצא כי התובע סובל מהפרעת קצב בלב בשם ATRIAL TACHYCARDIA, אשר נובעת ממעגלים חשמליים פתולוגיים להם נטייה להפרעות קצב. מדובר בליקוי מולד הניתן לריפוי על ידי צריבה של המעגלים.

המומחה מציין כי ההוכחה שלתובע היה מעגל חשמלי פתולוגי לא תקין היא בעצם העובדה שהמעגל נמצא בבדיקה אלקטרופיזיולוגית ונצרב (אבלציה).

הוא מסביר כי מדובר במבנה אנטומי שמאפשר מדי פעם היווצרות הפרעת קצב מהירה והתקפים של דופק מהיר, לתקופות קצרות או ארוכות, ומוסיף כי לעיתים התקף כזה עובר בצורה ספונטנית, ולעיתים מצריך טיפול תרופתי.

המומחה מציין כי לאחר שעבר על תיקו הרפואי של התובע לא מצא  דיווח מהתובע על הפרעות קצב לפני האירוע החריג ביום 4.8.2011, אולם מבהיר כי לעיתים הפרעת הקצב לא מורגשת או לא מפורשת כהפרעת קצב, אלא כתלונות של דקירות, דפיקות לב וכו'.

11. ממקרא חוות הדעת עולה כי האירוע החריג לא גרם להיווצרותו של ליקוי הפרעת הקצב. ליקוי זה, כאמור, הינו ליקוי מולד אצל התובע והוא קינן בו עובר לאירוע החריג.

חרף זאת, מחוות הדעת כן עולה קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין הליקוי באופן שהאירוע החריג הביא להחמרה במצבו של התובע כך שתסמיני הליקוי - אשר לא נצפו בתובע עובר לאירוע החריג - הופיעו בעקבות אירוע זה.

בענין זה מסביר המומחה כי אירוע של התרגשות יכול לעורר את הפרעת הקצב, אף להחמירה, והוא אינו שולל היתכנות של קשר בין האירוע החריג להפרעת הקצב, במועד בו ארעה.

הוא מסביר כי יתכן שעל בסיס המעגלים החשמליים הפתולוגיים, האירוע החריג יכול להפיק בהזדמנות זאת התעוררות של המעגל החשמלי הפגום ולהפרעת קצב.

המומחה מפרט את המנגנון העומד בבסיס קשר סיבתי זה: על פי המומחה, אירוע חריג מביא לגירוי חזק ופתאומי של מערכת העצבים הסימפטומטית אשר בתורו מביא, בין היתר, לעליה בקצב הלב.

הוא עוד מוסיף כי אפשר לומר שאלמלא האירוע החריג, יתכן שבואה של הפרעת הקצב היה נדחה למועד מאוחר יותר, וייתכן שההתרגשות הפתאומית גרמה להפרעת הקצב בזמן הקונקרטי שמדובר עליו.

עוד מציין המומחה כי אין עדות לכך שהתובע דיווח על הפרעות קצב לפני האירוע החריג, וכי אפשרי שאדם עם נטייה להפרעת קצב לא יסבול מתופעות של הפרעת קצב כל ימי חייו.

ממשיך המומחה ומציין בהקשר זה כי יכול להיות שהאירוע החריג היווה גורם להתעוררות של המעגל החשמלי הפגום. כל אלו הינן מסקנות מתחום הרפואה, ולא מצאנו טעם לסטות מהן.

12. אנו דוחים את טענת הנתבע לפיה משימוש המומחה במונחים "ייתכן" ו-"יכול להיות" עולה מחוות דעת המומחה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את מידת הקשר הסיבתי הנדרש. לגישתנו, מקריאת חוות הדעת ניתן למצוא קיומו של קשר סיבתי בשיעור של 50% לפחות.

טעם אחד לכך הוא שהשימוש במונחים לעיל אינו מעיד בהכרח על כך שיש לשלול קשר סיבתי כאמור, אלא ניתן לראות בהם ביטוי של המומחה בדבר חוסר ודאות רפואית אבסולוטית מדויקת (עב"ל (ארצי) 32691-06-10 דהן – המוסד לביטוח לאומי, פס' 16-18 לפסק הדין (19.6.2012) (להלן- עניין דהן)).

טעם שני לכך הוא שהמומחה מציין בחוות דעתו במספר הזדמנויות קיומו של קשר סיבתי כאמור.  כך, עת שהוא מסכים כי אירוע של התרגשות יכול לעורר הפרעת קצב ואף להחמירה.

נזכיר כי על פי התשתית העובדתית, גרם האירוע החריג להתרגשות עזה אצל התובע. כך, עת שהוא מסביר בעצם כי עד לאירוע החריג התובע היה – למצער בכל הקשור לדיווח שבא מפיו -  א-סימפטומטי בכל הקשור להפרעות הקצב וכי במובן זה האירוע החריג יכול להיות שגרם להתעוררות של המעגל החשמלי הפגום. 

13. העובדה כי התובע סבל מליקוי מולד של הפרעות בקצב הלב, היא כשלעצמה אינה שוללת בהכרח קיומו של קשר סיבתי בין הליקוי לבין תנאי העבודה (עניין דהן בפסקה 12 לפסק הדין), ויש לדחות את טענת הנתבע בענין זה.

כעולה מחוות הדעת, אופי המחלה ממנו סובל התובע הוא כזה אשר יכול להחמיר, או יכול ליתן את ביטויו – אף לראשונה בחיי התובע – כתוצאה מהאירוע החריג.

עצם העובדה כי הפרעות הקצב יכולות להופיע הן במצבי התרגשות ומתח נפשי והן בהיעדרם (תשובה ד' לשאלות ההבהרה) אינה שוללת – וכך אנו קובעים - כי במקרה דנן הופיעו הפרעות הקצב עקב ההתרגשות העזה שהיתה טמונה באירוע החריג.    

14. לא הוכח בפנינו כי במקרה דנן היתה השפעת האירוע החריג על הופעת הליקוי  פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים האחרים.

בענין זה ציין המומחה כי ניתן לומר שאלמלא האירוע החריג יתכן שבואה של הפרעת הקצב היה נדחה למועד מאוחר יותר. בכך מתקיים בתובע מבחן העיתוי שהוא המבחן הרלוונטי לענין זה.

נכון הוא שהמומחה מציין גם כי האירוע החריג לא החיש את בוא המחלה, אלא שדברים אלו יש להבין כמכוונים לכך שהמחלה עצמה היא מחלה מולדת שקיננה בתובע.

המומחה מבהיר ענין זה לאורך חוות הדעת מספר פעמים, אך אין הדבר שולל ממנו – כפי שהוא אכן עושה - להכיר בקשר סיבתי כפי שהכיר, על פיו הביא האירוע החריג להופעת הפרעת הקצב במועד בו ארעה. 

15. לאור האמור לעיל עולה כי התובע הוכיח קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג להפרעת הקצב אשר טופלה במהלך אשפוזו שהחל ביום 4.9.11.

מסקנותיו של המומחה חוזרות על עצמן - הן בחוות הדעת והן בתשובות לשאלות ההבהרה - ונותרות ברורות ועקביות. אלו מתבססות על התשתית העובדתית המוסכמת שהועברה לעיונו, מתייחסות לספרות מקצועית בתחום, ונותנות מענה לכל השאלות שהועברו אליו.

מסקנות אלה הן מסקנות רפואיות, אשר נמצאות בתחום ההתמחות של המומחה, ולא מצאנו טעם שלא לאמצן. נטעים כי איננו מביעים עמדה כלשהי בדבר השאלה האם נותרה לתובע נכות, וככל שכן האם יש לייחסה לפגיעה בעבודה. זאת מאחר והקביעות בתחומים אלו מסורות לוועדה הרפואית (סעיפים 118(א) ו- 120 לחוק).    

16. בכך מתמלאים בתובע התנאים לקיומה של תאונת עבודה על פי סעיף 79 לחוק: קיומו של ארוע תאונתי בדרכו לעבודה – בענייננו מדובר באירוע החריג; פגיעה גופנית – היא הופעת הפרעת הקצב בלב; וקשר סיבתי בין הפגיעה הגופנית לבין הארוע התאונתי (דב"ע (ארצי) נב/0-88 קופטי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 169, פסקאות 3-4 (1995)).

משכך, אנו קובעים כי ארעה לתובע ביום 4.8.11 תאונת עבודה שגרמה להפרעת קצב בלב. הנתבע ישלם לתובע דמי פגיעה בגין התקופה 4.9.11 – 21.9.11, בכפוף להוראות החוק.    

17. לפיכך, התביעה מתקבלת. הנתבע ישא בהוצאות התובע בגין הליך זה בסך כולל של 3,000 ש"ח אשר ישולמו לידי התובע תוך 30 ימים מעת שיומצא פסק הדין לנתבע. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, ל' אב תשע"ד, (26 אוגוסט 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.                                                                                                                             

מר עמינדב ארגוב - נציג מעסיקים     אסף הראל, שופט     מר דניאל אמזלג - נציג עובדים

נפגעת בעבודה? חייג/י לשיחה אישית עם עורך דין: 072-334-2000


עדכון אחרון: 31/08/2014 20:26   
תגיות בעמוד:   פסקי דין   
פורטל זכויות העובדים:
פורום
פייסבוק
ייעוץ אישי
אנחנו כאן בשבילך!
לכל עובדת ועובד יש זכויות לפי חוק. פגעו בזכויות שלך? רוצה לבדוק מה קובע החוק?
פורטל זכויות העובדים © חייג/י: 072-334-2000 המידע באתר ניתן באופן תיאורטי ואינו מהווה תחליף לקבלת יעוץ משפטי של עורך דין מנוסה!
ccccc