עובד/ת שעתי/ת יומי/ת ועבדת בחג? מגיע לך גם דמי חגים!

בית הדין הארצי לעבודה קבע בפסק דין שניתן על ידו ביום 1.6.2020 הלכה תקדימית לפיה כל עובד שעתי / יומי שעבד בפועל בחג, זכאי לקבל גם דמי חגים, בנוסף לתוספת השכר בגין העבודה בחג, למעט במקרה בו המעסיק הוכיח שהעובד עבד בחג מבחירתו החופשית ולא מתוך כורח.

כך נקבע בפסק הדין החשוב שניתן במסגרת הדיון בהליך ע"ע 24481-11-17 איל"ן איגוד ישראלי לילדים נפגעים (ע"ר) נגד מוחדינוב ואח' ובע"ע 38313-03-18 איל"ן איגוד ישראלי לילדים נפגעים (ע"ר) נגד מוסקלנקו.

בכך הרחיב בית הדין הארצי את תחולת ההלכה שנקבעה בעניין זה לגבי עובדים לא חודשיים שעבדו בענפים מסויימים בלבד במשק, על כלל העובדים הלא חודשיים במשק.

המשמעות הכספית של הלכה זו הנה שעובד יומי / שעתי שעבד בחג, זכאי לכאורה לתשלום כולל בסך של 250% משכר העבודה. 

הסיבה לכך הנה שתוספת השכר בגין העבודה בחג הנה בשיעור של 150% משכר העבודה וזאת מכח סעיף 17 חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 וסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948.

מעבר לכך, גובה דמי החגים הנו בשיעור של 100% משכר העבודה וזאת מכח סעיף 7 לצו ההרחבה הכללי משנת 2000. מכאן נובע שכל עובד יומי / שעתי שעבד במהלך ימי חג, זכאי לכאורה לתשלום כולל בסך של 250% משכר העבודה.

הלכה חדשה זאת רלוונטית עבור מאות אלפי עובדים שכירים במשק הישראלי וזכותו המלאה של כל שכיר לדרוש מעתה, מימוש מלא של זכות חשובה זאת.

רקע כללי לגבי תשלום דמי חגים לעובדים שעתיים ויומיים

תשלום דמי חגים לעובדים שעתיים / יומיים שאינם עובדים בחג

הזכות לקבלת תשלום דמי חגים לעובדים שאינם עובדים בחג אינה מעוגנת בחוק והיא עולה מכח צו ההרחבה הכללי, שנועד להשוות בין מצבם של העובדים השעתיים / יומיים למצבם של העובדים החודשיים בעניין זה.

ככלל, כל עובד חודשי זכאי לקבל שכר עבודה מלא גם עבור חודש עבודה שנכללו בו ימי חג שהוא לא עבד בהם. כתוצאה מכך, כל עובד חודשי מקבל למעשה תשלום דמי חגים גם עבור ימי חג שהוא לא עבד בהם.

צו ההרחבה הכללי נועד להשוות בין מצבם של העובדים השעתיים והיומיים לעובדים החודשיים, באופן לפיו הוא קובע שכל עובד, לרבות עובד שעתי ועובד יומי, זכאי לקבל דמי חגים עבור ימי חג שהוא לא עבד בהם, אם כי רק העובד היומי / שעתי זכאי לקבל תשלום נפרד עבור דמי החגים.

תשלום דמי חגים לעובדים שעתיים / יומיים שעובדים בחג

ככלל, כל עובד, לרבות עובד בשכר יומי או שעתי, שעבד בפועל בימי חג, זכאי לקבל תוספת שכר בגין עבודה בימי חג, בשיעור של 150% משכר עבודתו וזאת מכח חוק שעות העבודה ומנוחה.

לגבי עובד שעתי / יומי נקבע בפסיקה, שבנוסף לתוספת השכר בגין העבודה בחג, הוא יהיה זכאי לקבל גם תשלום דמי חגים, אלא אם כן המעסיק הוכיח שהעובד עבד בחג מתוך בחירה שלו ולא מתוך כורח.

יחד עם זאת, המדובר היה בפסיקה שניתנה לא לגבי צו ההרחבה הכללי, שחל על כלל העובדים במשק, אלא רק לגבי הסכמים קיבוציים ספציפיים, שנערכו לגבי עובדי ענפי המתכת, השמירה והניקיון, אשר לכאורה חלים רק על העובדים שמועסקים בענפים אלו בלבד.

פסק הדין התקדימי שניתן על ידי בית הדין הארצי קבע שההלכה שנקבעה לגבי ההסכמים הקיבוציים הספציפיים הללו, יפה גם לגבי צו ההרחבה הכללי במשק ועל כן היא חלה על כלל העובדים השעתיים / יומיים במשק.

כתוצאה מכך, כל עובד בשכר שעתי וכל עובד יומי שעבד בפועל בחג זכאי לקבל גם דמי חגים, בנוסף לתוספת השכר בגין העבודה בחג, למעט במקרה בו המעסיק הוכיח שהעובד עבד בחג מבחירתו החופשית ולא מתוך כורח.

עובדות ההליכים המשפטיים בפרשת איל"ן

תיק זה עסק בשני עובדים שעתיים, בשם מוסקלנקו ומוחדינוב, שהועסקו כמטפלים סיעודיים במעון של עמותת איל"ן לטיפול בדיירים שלוקים בנכויות מוטוריות ומחלות שרירים ועצבים.

העובדים הועסקו במעון במתכונת של משמרות בנות 8 שעות כל אחת, במהלך שעות הבוקר, הערב או הלילה.

במידה והעובדים לא עבדו בימי חג, הם קיבלו דמי חגים, בשיעור של 100% מהשכר השעתי שלהם וזאת בהתאם לצו ההרחבה הכללי. 

במידה והעובדים עבדו בימי חג, הם קיבלו תוספת שכר עבור עבודתם בחג, בשיעור של 150% מהשכר השעתי שלהם, בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, אולם הם לא קיבלו גם דמי חגים עבור עבודה זו.

דיון בערכאה ראשונה: בית הדין האזורי לעבודה

העובדים שכרו את שירותיו של עורך דין מנוסה והגישו תביעות כנגד איל"ן בפני בית הדין האזורי לעבודה לתשלום סכומים שונים, ביניהם תשלום דמי חגים עבור עבודתם בימי חג וזאת בנוסף לתוספת השכר עבור עבודה בחג ששולמה להם.

העובדים טענו שהם עבדו בחגים מתוך כורח ולא מתוך בחירתם החופשית, לכן הם זכאים גם לתשלום דמי חגים וזאת בהתאם להלכה לפיה עובדים שעתיים שעבדו בחגים מתוך כורח ולא מתוך בחירתם זכאים גם לתשלום דמי חגים.

עמותות איל"ן טענה שהעובדים עבדו בחגים מתוך בחירה ולא מתוך כורח, מאחר שסידור ימי העבודה נקבע בפועל על ידי העובדים, שהיו רשאים לבקש את ימי העבודה בשבוע המועדפים עליהם באמצעות רישום במחברת שהיתה במעון וכי הם נהגו לבחור מרצונם החופשי לעבוד בחגים, כדי לקבל את תוספת השכר המשולמת עבור עבודה בחגים.

ברם, בעוד שלגבי העובד מוחדינוב קבע בית הדין האזורי שהוא הצליח להוכיח שהוא עבד בחג מתוך כורח ולא מבחירתו החופשית ולכן הוא זכאי לקבלת דמי החגים, אזי לגבי העובד מוסקלנקו הוא קבע שהוא לא הוכיח שהוא עבד בחג מתוך כורח אלא מתוך בחירתו שלו, לכן הוא אינו זכאי לקבלת דמי החגים.

ערכאת הערעור: בית הדין הארצי לעבודה

כל הצדדים להליך הגישו ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי בפני בית הדין הארצי לעבודה.

מוסקלנקו טען שהוא עבד בחגים מתוך כורח ולא מתוך בחירה ולכן הוא גם זכאי לתשלום דמי חגים.

איל"ן טענה שלמעשה אין כל מקור חוקי שמחייב לשלם גם למטפלים סיעודיים דמי חגים עבור ימי עבודה בחג, משום שהמקור לתשלום דמי חגים לא נקבע בצו ההרחבה הכללי, אלא רק בהסכמים הקיבוציים של עובדי ענפי המתכת, השמירה והניקיון.

לכן בכל מקרה אין גם תחולה לפסיקה שנקבעה לגבי הסכמים אלו בדבר התנאי של עבודה מתוך כורח או בחירה על מטפלים סיעודיים.

בהמשך לכך ביקש בית הדין הארצי מנציגי ההסתדרות ונשיאות הארגונים העסקיים, שמשמשים כצדדים להסכמים הקיבוציים שהורחבו במסגרת צו ההרחבה הכללי, להביע את עמדתם לגבי השאלה האם לפי צו ההרחבה הכללי, יש לשלם לעובד שעבד בחג גם תשלום דמי חגים, בנוסף לתוספת השכר עבור העבודה בחג והאם יש להתנות את תשלום דמי החגים בעבודה מתוך כורח או בחירה.

ההסתדרות, שמשמשת כנציגת העובדים, טענה שיש לשלם לעובדים גם דמי חגים, למעט במקרה בו המעסיק הוכיח שהעובד עבד בחג מתוך בחירה ולא מתוך כורח וזאת בהסתמך על הפסיקה שניתנה לגבי אותם הסכמים קיבוציים ספציפיים שהוזכרו.

נשיאות הארגונים העסקיים, שמשמשת כנציגת המעסיקים, טענה שאין לשלם לעובדים גם דמי חגים, ללא קשר לשאלה האם הוא עבד מכורח או בחירה, וזאת מאחר וצו ההרחבה הכללי עוסק בתשלום דמי חגים רק למי שאינו עובד בחג וכי הוא אינו עוסק בתשלום דמי חגים למי שכן עבד בחג.

בית הדין הארצי קיבל למעשה את עמדת הסתדרות וקבע שיש לשלם לעובדים גם דמי חגים, בנוסף לתשלום תוספת השכר עבור העבודה בחג, מאחר והמדובר בזכויות מצטברות ולא חילופיות, למעט במקרה בו המעסיק הוכיח שהעובד עבד בחג מתוך בחירה אישית שלו ולא מתוך כורח.

הלכת איל"ן: הרציונל מאחורי הפסיקה החשובה

בית הדין הארצי ביסס את ההלכה החדשה על מספר נימוקים חשובים שחשוב לקחת בחשבון ולהכיר היטב.

העקרונות המנחים של הפסיקה שניתנה לגבי פרשנות ההסכמים הקיבוציים הספציפיים יפים גם לגבי פרשנות צו ההרחבה הכללי.

העיקרון הראשון הנו העיקרון לפיו בהיעדר ראיה לסתור, העבודה בחגים היתה לא מתוך בחירה של העובד, אלא מתוך כורח. בית הדין הדגיש שעקרון זה חל גם במצב בו המעסיק קובע את סידור העבודה באופן לפיו הוא מאפשר לעובדים להגיש בקשות והעדפות לגבי משמרות ספציפיות שבהן אין באפשרותם לעבוד.

בפסק הדין הוסבר כי בסופו של דבר גם סידור עבודה שכזה, הוא סידור שבו המעסיק הוא זה שקובע אם העובד יעבוד בחג אם לאו וגם אם יש בכך התחשבות ברצונו של העובד, אין בכך לקבוע כי מדובר בעובד שהעדיף לעבוד בחג, אלא המדובר בעבודה בחג שנעשתה מתוך כורח וקביעת סדרי העבודה נעשית בשורה התחתונה על ידי המעסיק.

זאת להבדיל ממצב בו מדובר בסידור עבודה המקבל את בקשות העובדים כלשונם וללא שיקול דעת ובחירה סלקטיבית של המעסיק, כל עוד לא הוכח שבנסיבות מקרה מסוים אכן כך היה, דהיינו שמדובר במקרה שבו היתה זו בחירה מוחלטת של העובד לעבוד בחג.

מאחר שסידור העבודה שחל לגבי מוסקולנקו נעשה לפי המודל הראשון, לפיו המעסיק הוא שקובע בסופו של דבר מתי העובד יעבוד, גם אם השיבוץ נעשה בהתחשב בבקשותיו, בית הדין הארצי קבע כי גם מוסקלנקו זכאי לתשלום דמי חגים בנוסף לתשלום השכר עבור עבודה ביום חג. 

העיקרון השני הנו העקרון לפיו תשלום דמי חגים נועד להבטיח שגם עובדים שעתיים יזכו במנוחה בימי החגים, מבלי ששכרם יגרע כתוצאה מכך.

הפרשנות לפיה עובד שעבד בחג יזכה רק לתוספת שכר עבור עבודה בחג בשיעור של 150%, ולא יהיה זכאי בנוסף גם לתשלום דמי חגים בשיעור של 100%, עלולה לגרום לשתי תוצאות אבסורדיות ומיותרות.

ראשית, פרשנות זו תיצור מצב לפיו אין הבדל בין מי שהוכרח על יד מעסיקו לעבוד בחג לבין מי שבחר מרצונו לעבוד בחג, ובכך למעשה מתבטל התמריץ השלילי למעסיקים שלא להעסיק עובדים בחג.

שנית, פרשנות זו תיצור מצב לפיו עובד שעבד בחג ישיג כתוצאה מכך רווח של 50% בלבד משכרו הרגיל, מאחר שאם הוא לא היה עובד בחג, הוא ממילא היה מקבל 100% משכרו במסגרת תשלום דמי החגים.

מצב זה גם יצור תמריץ שלילי למעסיקים שיעודד אותם להעסיק עובדים בחג, מאחר שמשמעות תוספת השכר שעל המעסיק לשלם עבור עובד שעבד בחג הנו בסך הכל 50% יותר ממה שהיה עליו לשלם לו אם הוא לא יעבוד בחג.

העיקרון בדבר השוואת העובד היומי לעובד החודשי.

ניתן להגיע למסקנה דומה גם אם נשקיף על הסוגיה דרך העיקרון בדבר השוואת העובד היומי לעובד החודשי. בהתאם לעיקרון זה, עובד חודשי שלא עבד בחג לא מפסיד עקב כך משכרו החודשי.

לעומת זאת, אם המעסיק שלו ידרוש ממנו לעבוד ביום חג, הוא יהיה זכאי לקבל מעבר לשכרו החודשי, גם לתשלום תוספת השכר בגין העבודה בחג.

עובד/ת שעתי/ת? עובד/ת יומי/ת? חשוב שתדע/י!

בית הדין הארצי לעבודה קבע הלכה חשובה ומחייבת לפיה יש לשלם לעובד בשכר שעתי / לעובד בשכר יומי, שעבד במהלך ימי חג מתוך כורח ולא מתוך בחירה גם דמי חגים, בנוסף לתוספת השכר בגין העבודה בחג, כל עוד המעסיק לא הוכיח שהעובד עבד בחג מתוך בחירה מלאה וחופשית של העובד, ללא כל השפעה של המעסיק על בחירה זאת.

במילים אחרות, כל עובדת ועובד שכיר, בשכר יומי או שעתי, שעבדו במהלך ימי החג לפי דרישת המעסיק או סידור עבודה שנקבע על ידי המעסיק, יקבל תשלום עבור עבודה בחג + תשלום עבור דמי חגים החל ממועד פסק הדין והלאה.

ההלכה החדשה חלה לגבי תביעות בענייני עבודה שלא הסתיימו בפסק דין חלוט ולגבי כל תביעה חדשה המוגשת לבית הדין לעבודה.

עוד בנושא: תשובות לשאלות נפוצות בנושא דמי חגים