|
בדרך כלל, כאשר עובדים מגיעים לגיל הפרישה, הם חדלים לעבוד ונערכים לקראת חיי הפנסיה שלהם. עם זאת, ישנם גם אנשים רבים בוחרים דווקא לשוב ולעבוד לאחר שהם כבר פרשו מעבודתם בגיל הפרישה.
במקרים אלה מתעוררות לא אחת השאלות האם מוטלת על המעסיק החובה להפריש כספים לפנסיה גם עבור עובדים שהחלו לעבוד אצלו לאחר שהם כבר עברו את גיל הפרישה והאם עליו גם לשלם להם פיצויי פיטורים במידה והוא מפטר אותם לאחר מכן.
התשובה לשאלה זו מצויה בסעיף 4א(6) לצו ההרחבה לפנסיה חובה, אשר קובע שהמעסיק חייב להפריש כספים לפנסיה גם עבור עובד שעבר את גיל הפרישה, וזאת למעט במקרה בו העובד מקבל קצבה שאינה מהמוסד לביטוח לאומי וזאת כמפורט להלן:
4.א. צו זה יחול על כל עובד המועסק או שיועסק בכל מקום עבודה, בכפוף לכך שהוראות צו זה לא יחולו על מי שמתקיים לגביו ולו אחד מהתנאים המפורטים בסעיפים הקטנים להלן, ובכפוף לסייגים הקבועים, ככל שקבועים בהם (להלן בצו זה – עובד ו/או עובדים): ... (6) מי שפרש מעבודתו בגיל פרישת חובה ומקבל קצבה; "קצבה" בסעיף זה – למעט קצבאות וגמלאות מהמוסד לביטוח לאומי.
במסגרת הליך סע"ש 10553-10-16 מזרחי נ' בלחסן הסביר בית הדין לעבודה שקצבה איננה שכר, אלא סכום שמשתלם באופן חודשי וקבוע מהמדינה, מקרן פנסיה, או מביטוח מנהלים.
תיק זה עסק בעובד אשר החל להיות מועסק כמכונאי רכב במוסך עם הגיעו לגיל 72, ממנו פוטר כעבור 10 שנים, כאשר הגיע לגיל 82.
במהלך שנות העסקתו, המעסיק של העובד לא טרח להפריש עבורו הפרשות לפנסיה וכאשר הוא פיטר את העובד, הוא גם לא טרח לשלם לו פיצויי פיטורים. לאחר פיטוריו, הגיש העובד תביעה כנגד המעסיק שלו לקבלת פיצויים בגין זכויות שונות ולרבות פיצויי פיטורים ופיצויים בגין אי הפרשות לפנסיה.
בכתב הגנתו טען המעסיק שמאחר שהעובד החל לעבוד אצלו לאחר הגיעו לגיל הפרישה, הוא איננו זכאי להפרשות לפנסיה או לפיצויי פיטורים.
בית הדין דחה את טענת המעסיק, בקובעו שלא הוכח שהעובד מקבל קצבה או קיבל קצבה בתקופה בה עבד אצל המעסיק. זאת, בהסתמך על סעיף 4א (6) לצו ההרחבה לפנסיה חובה, אשר כאמור לעיל קובע שהמעסיק פטור מלהפריש כספים לפנסיה עבור עובד שעבר את גיל הפרישה רק אם העובד מקבל קצבה שאינה מהמוסד לביטוח לאומי.
בית הדין הבהיר, כאמור לעיל, שקצבה איננה שכר, אלא סכום שמשתלם באופן חודשי וקבוע מהמדינה, או מקרן פנסיה, או מביטוח מנהלים וכי גם השכרת רישיון ניהול המוסך של העובד וכן התמריץ שהוא קיבל ממשרד העבודה, אף הם אינם מהווים בגדר קצבה.
עוד קבע בית הדין שהמעסיק אף לא טרח במקרה דנן לבדוק עם העובד אם הוא מקבל קצבה וכי העובד לא היה אמור לפנות אל המעסיק ולבקש ממנו שיפריש לו לפנסיה, אלא זו מחובתו של המעסיק.
יתרה מכך, העובד גם הציג ראיות שהוא איננו מקבל קצבה, באמצעות הגשת תעודת עובד ציבור מהמוסד לביטוח לאומי וכן דף מחשבון הבנק שלו. אם סבר המעסיק שהמידע שסופק על ידי העובד הוא חלקי, יכול היה לפעול על פי הדין ולעתור לקבלת מלוא המסמכים.
השערתו של המעסיק כי מאחר שהעובד עבד בחברה הסתדרותית, יתכן שהופרשו לו כספים לפנסיה, לא הוכחה על ידי המעסיק.
משכך בית הדין לעבודה פסק וקבע כי העובד זכאי לפיצוי בגין אי הפרשת כספים לקרן פנסיה.
לפי סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, על המעסיק לשלם לעובד פיצויי פיטורים וזאת ללא כל קשר לגיל העובד.
בהליך סע"ש 10553-10-16 מזרחי נ' בלחסן שהוזכר לעיל, הבהיר בית הדין כי בהליך דב"ע מא/3-92 יוסף מורנו נ' חרות בע"מ נקבע כי עובד שהחל לעבוד לאחר הפרישה והתפטר בדין מפוטר, זכאי לפיצויי פיטורים וכך גם הדין אם העובד מפוטר, ללא קשר לגילו, אלא אם התפטרותו נובעת מהתפטרות בשל גילו, שאז לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים:
"עובד המפוטר מעבודתו, יהא גילו אשר יהא - זכאי לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים. הוא הדין בהתקיים כל אחד מהמצבים ומהתנאים שהחוק קובע לעניין זכאות לפיצויי פיטורים, אף באין פיטורים.
כך למשל זכאי עובד בגיל גבוה לפיצויי פיטורים אם התפטר בשל מצב בריאותו (סעיף 6 לחוק), אף אם ברור שאותו מצב הבריאות קשור קשר רב בזיקנתו, וכך זכאי עובד בגיל גבוה לפיצויי פיטורים אם התפטר בנסיבות האמורות בסעיף 11(א) לחוק, עת הגיל יכול והיה אחד הנתונים שתרמו "לנסיבות... שבהן אין לדרוש ממנו, כי ימשיך בעבודתו" ... זאת ואף זאת: עת מדובר בעובד שנתקבל לעבודה לאחר גיל הפרישה, קשה למצוא צידוק לפיצויי פיטורים עקב התפטרות מחמת גיל בלבד.
משלושת היסודות לרעיון של פיצויי פיטורים - היינו "אמורטיזציה" של עבודה שהושקעה, בבחינת פיצוי על החלק בהקמת המפעל, אבטלה בין מקום עבודה למקום עבודה חדש, דאגה לעת זקנה - אינו מתקיים גם אחד".
בהתאם להלכה זו, נקבע שהעובד בתיק סע"ש 10553-10-16 זכאי גם לתשלום ברכיב פיצויי פיטורים.
עוד בנושא: האם צריך לקיים שימוע לעובד/ת לפני פרישה?