אני אור, חיילת משוחררת בת 21.
באוקטובר 2018 התחלתי לעבוד בבית ספר שבו למדתי, כמתרגלת כיתת אומ״ץ. מהות התפקיד לתת תגבורים בכל מקצועות הליבה, בעיקר מתמטיקה ואנגלית, הכנה מקסימלית למבחנים ועבודות הגשה והעצמה ותמיכה של תלמידים עם בעיות מוטיבציה.
אני כמתרגלת מקבלת
משכורת מהעירייה, ומועסקת בבית ספר כשאני עובדת מול מחנכת הכיתה ורכזת המתרגלות הבית ספרית.
בחודש הראשון לעבודה הוסכם איתנו, המתרגלות, שבמקום מינימום (29.12) נקבל 31 ש״ח
לשעה.
האחראיות עלינו לא דיווחו לעירייה על העלאת השכר, וכל חודש היו מוסיפות באופן ידני שעות שלא עבדנו כדי לגשר על הפער. זה נקרא ״השלמה ל31״.
כצפוי השיטה הזאת לא עבדה, ונוצרו המון טעויות במשכורות, ברמה שהיו חסרים לי כמעט 1000 שקלים במשכורות השונות.
על דו״ח השעות חתמה מחנכת הכיתה בשמי, פשוט שירבטה חתימה עם השם שלי, מבלי לעבור איתי על השעות, לראות שהכל כשורה ולבקש את האישור שלי לחתום בשמי.
כשניסיתי לדבר ולהסביר ולבקש את השכר שלי נעניתי באותן תשובות כל הזמן, הן עסוקות, לא עכשיו, מחר.. עד שכבר איימתי להגיע איתן לבית דין לעבודה הן הסכימו להודות בטעות ולהחזיר לי את הכסף.
בגלל שהטעות גדולה, רק היום קיבלתי את כל הכסף שחסר לי מחודש אוקטובר. (בעיניי
הלנת שכר, תקנו אותי אם אני טועה).
בנוסף, משכורת אני מקבלת ב5 בחודש,
תלוש אני מקבלת במקרה הטוב אחרי מלחמות ב18 בחודש.
מאז שהרשתי לעצמי להילחם מולם על הכסף שעבדתי עליו, היחס כלפיי השתנה לרעה, וביום שישי שעבר, ה21.2.19, ישבתי לשיחה רגילה עם מחנכת הכיתה, על ספסל באמצע הבית ספר בנוכחות המתרגלת השנייה. דיברנו על נושאים רגילים, תגבורים, תלמידים. במהלך השיחה התחלנו להתווכח, והיא פשוט אמרה לי אני חושבת שסיימנו את דרכנו, תסיימי את היום ואל תחזרי.
בלי
שימוע, בלי
הודעה מוקדמת, בלי הסברים.
אשמח שתעשו לי סדר בבלאגן ותכוונו אותי מה לעשות מכאן הלאה כדי להשיג צדק. המון תודה!