"באוקטובר 2013 התחלתי לעבוד בתפקיד די בכיר בחברה ציבורית גדולה, השתלבתי מהר בעבודה מבחינה מקצועית וחברתית והיה לי טוב. הייתי שמחה שמצאתי מקום עבודה שבו טוב לי ושמרוצים ממני.
מיד עם היוודע דבר הריוני בתחילת 2014, המנהלת שלי ניסתה ליצור לי דימוי שלילי בתואנה כי לא פירטתי את הסיבות לסיום עבודתי בחברה הקודמת.
ביקשתי לשוחח עם סמנכ"ל משאבי אנוש ובשיחה הוא התרשם כי אין טעם להמשיך לעבוד תחת אותה מנהלת, עקב משבר אמון הדדי, והציע לי לשקול מעבר לתפקיד אחר והבטיח לחזור אליי עם תשובה בנושא. הסכמתי לבלוע את הגלולה המרה של המעבר כי אני זקוקה לפרנסה.
מיד כשחזרתי מחופשת הלידה עדכנו אותי קולגות שגויס מחליף גבר צעיר שהובהר כי הוא לא זמני ״ויתפרו לו משרה״. הבנתי את המהלך ואף קיבלתי שיחת אזהרה באשר לכוונה לפטר אותי בתום 60 הימים הקבועים בחוק. הסמנכ"ל סרב להיפגש איתי ולענות לפניותיי במייל.
התפקיד שלי רוקן מתוכן והוצאתי מפורומים וישיבות הנוגעים לעבודה.
לא ניתנה לי הזדמנות אמיתית לחזור למעגל העבודה כאמא, כפי שוודאי התכוון המחוקק."
זה רק אחד מני סיפורים רבים שהגיעו אלינו בנושא שילוב נשים במקום העבודה לאחר חופשת לידה. דו"ח נציבות שוויון ההזדמנויות בנושא מאשש את הסיפורים והחששות שכולנו מכירות.
מחר, יום ג' בשעה 11:00 בוועדת העבודה והרווחה, יתקיים דיון דחוף שיזמתי בעקבות הדו"ח.
אתן מוזמנות להגיע ומבטיחה לעדכן.
לאישורי כניסה לוועדה נא לפנות ללשכתי:
rachela at knesset dot gov dot il