

שוק העבודה הישראלי, בדומה למדינות מערביות רבות, מורכב בין השאר מכח עבודה של עובדים זרים. העסקת עובדים זרים שכיחה במיוחד בתחומים של סיעוד, בניה וחקלאות. דיני עבודה בישראל עוסקים בין השאר בסוגיות של העסקת עובדים זרים, במטרה להבטיח כי גם זכויות עובדים זרים לא יפגעו.
בעבר, המקור העיקרי של עובדים זרים בישראל היה עובדים מהשטחים, אך בשנות התשעים המוקדמות, עקב ההסלמה ביחסינו עם העולם הערבי, החלה ירידה הדרגתית במספרם של עובדים זרים מהשטחים ואת מקומם תפסו עובדים זרים ממדינות עניות בעולם – תאילנדים, סינים, רומנים ועוד.
כניסתם של עובדים זרים לשטח ישראל והעסקתם בארץ, דורשים אישורים מטעם שירותי התעסוקה ומשרד הפנים.
מעסיקים שיעסיקו עובדים זרים בהיעדר אישורים מתאימים, חושפים עצמם לקנסות כבדים. אישורים אלו נועדו להבטיח כי העסקת עובדים זרים בישראל תיעשה באופן מבוקר, כמענה לאבטלה הגוברת בישראל.
אולם, לצד היתרונות הברורים עבור תושבי ישראל, עבור עובדים זרים האישורים הללו יוצרים קושי רב. הבעיה העיקרית, תוארה בתביעה שהוגשה לבית הדין העליון לצדק, בתחילת שנת 2006: אישורי העסקת עובדים זרים בישראל כובלים את העובד אל המעסיק ואינו רשאי להתפטר, לעזוב את עבודתו ולהחליפה בעבודה תחת מעסיק אחר.
בית המשפט קבע כי הסדר זה מנוגד לחוק וכי יש למצוא הסדר חלופי ביחס של המדינה אל עובדים זרים. אסור שאישור עבודה של עובד זר בישראל יהיה מותנה בעבודתו תחת מעסיק מסוים והתפטרותו תאלץ אותו לאבד את מעמדו בישראל. כך גם במקרים של פיטורין על ידי אותו מעסיק.
חוקים רבים מבדילים בין תושב ישראל, לבין עובדים זרים, אך מבחינת דיני עבודה, בנושאים כמו הלנת שכר, פיטורין וכיו"ב, לפי ההלכה זכויותיו של עובד זר לא יהיו פחותות מזכויותיו של עובד תושב ישראל. בפועל, למעלה ממחצית העובדים הזרים במדינת ישראל מועסקים ללא תלוש משכורת ובשכר נמוך משכר המינימום.
לצד נושא האישורים המחוייבים על פי חוק עובדים זרים, קיים בחוק היבט נוסף שמטרתו להגן על זכויות עובדים זרים בישראל. חוק זה מציב מספר תנאים ודרישות בפני מי שמעוניין להעסיק עובדים זרים, המטרה להבטיח כי יינתן להם שכר הוגן ותנאי מחייה ועבודה ראויים:
כאמור, הוצאות מגורים ועלות של פוליסת ביטוח בריאות, ניתן לנכות משכרם של עובדים זרים. מבחינת מגורים, ישנן תקנות הקובעות את הסכום המירבי שרשאי המעסיק לנכות משכרם של עובדים זרים בגין הוצאות מגורים ואת תנאי המגורים המינימאליים.
מטרת התקנות הללו, היא להגן על עובדים זרים מפני ניצול מעמדם וניכוי של כספים שאינם הולמים את שווי המגורים. מבחינת ביטוח בריאות – ניתן לנכות משכרם של עובדים זרים שליש מעלות הביטוח, או מחצית אם מדובר בעובד בתחום טיפול סיעודי.
לקריאה נוספת על העסקת עובדים זרים: