הזכויות הבסיסיות של האזרח במדינת ישראל נגזרו עוד בהכרזת המדינה מקדושת החיים וחשיבות היות אדם חופשי באשר הוא.
חוק יסוד חופש העיסוק חוקק על מנת להעניק הגנה לזכות החופשית של האזרחים לתעסוקה, משמע יכולתו של כל אדם באשר הוא לבחור בכל עיסוק שיחפוץ או מקצוע כזה או אחר. ההתייחסות בחוק היסוד לנושא החופש בא לידי ביטוי בסעיף 3 אשר קובע כי אזרח ו/או תושב אשר מתגורר במדינת ישראל רשאי בעצם לעסוק בכל משלוח יד שיבחר.
מעיניה של הכנסת לא נעלם הפוטנציאל לבעיות אשר חוק זה עשוי ליצור, ומתוך ההכרה בחשיבותו דאגה לגונן עליו בשלל אמצעים כמפורט להלן:
ראשית התווספה פסקת הגבלה בסעיף 4 אשר קובעת כי אל לפגוע בחופש בסיסי זה של עיסוק אלא אם מדובר בחוק אשר תואם את רוח מדינת ישראל, שמטרתו ראויה ושהוא במידה סבירה. סעיף פסקת ההגבלה מסייג וקובע גבולות למוסד הכנסת שלא לצאת בחקיקה שיש עמה סתירה מהותית שאינה מתיישבת עם חוק יסוד חופש העיסוק.
סעיף נוסף, מספר 6, בחוק יסוד חופש העיסוק מעניק הגנה במידה והופעלו תקנות המדינה לעת חירום, ומגדיר כי לממשלה אין את האמצעים ולא את הסמכות לסתור את חוק יסוד חופש העיסוק עם תקנות אלו גם לא בצורה זמנית.
חוק יסוד חופש העיסוק זוכה גם לשריון מטעם המחוקק בסעיף 7 וקובע כי על מנת לבצע בו שינוי יש הכרח בהימצאותו של רוב מוחלט בקרב חברי הכנסת המצביעים (לפחות 61 במספר) אשר מעוניינים בשינוי כלשהו.
מגדיל המחוקק ומוסיף כי שינוי זה, באם יתבקש,יהיה עליו להיות במעמד של חוק יסוד כך שבעצם נדרשים למעלה מפי שניים חכ"ים על מנת לבטלו לעומת כמות החכי"ם שנדרשו על מנת להעבירו בחקיקה.
אחד המאפיינים של חוק יסוד הוא שאינו ניתן לשינוי באופן פשוט וקל. אין זה מקרי וכך התכוון המחוקק מלכתחילה. משהוחלט כי חופש העיסוק הוא אחד מהעקרונות החשובים ליסודות הדמוקרטיים של מדינת ישראל ננקטו פעולות חקיקתיות על מנת להבטיח כי זכות זו לא תיפגע.
על מנת לוודא כי חוק יסוד חופש העיסוק יזכה וייהנה בפועל ממעמד חוקתי חישקה הכנסת למעשה את עצמה, את כוחה ויכולותיה במסגרת סעיף 8א. שיקולים פרלמנטרים הביאו לתוספת סעיף נוסף וחריג הנקרא פסקת התגברות, וזה נותן לכנסת את הפתח להעביר חוק אשר סותר את חוק יסוד חופש העיסוק, וזאת בהנחה שעבר ברוב של מצביעים במליאה.
ישנם מספר חוקים אשר מזיקים לחוק יסוד חופש העיסוק ואשר הם עומדים בתנאי סעיף ארבע לחוק. ניתן להביא כדוגמה למצב זה את כל אותם המקרים בהם אזרח אשר רוצה לעסוק במקצועות ספציפיים מחויב להחזיק ברישיון ייעודי לשם כך. קרו מספר מקרים בהם הכנסת נאלצה בלית ברירה לפגוע בחוק יסוד חופש העיסוק כדוגמת הצורך לאסור הפעלת מקומות עינוגים במועד תשעה באב, מועד המצריך לשם כך אישור והסמכה ייעודית.
ב1994 חוקקה הכנסת את חוק ייבוא הבשר. על פי החוק חל איסור להכניס בשר לארץ אלא עם מסמך הכשר. חוק זה נוגד למעשה את סעיף ארבע ואינו עומד בהתניותיו, אך מנגד כן עמד בהתניות סעיף 8. בעניין זה נקבע לבסוף כי חוק ייבוא הבשר תקף למרות הקושי ליישבו עם חוק יסוד חופש העיסוק.
