חוק הגנת השכר הינו חוק סוציאלי אשר נחקק עשור לאחר קום המדינה, בשנת 1958.
מטרתו המרכזית של החוק היתה להסדיר סוגיות שונות ביחסים בין עובדים לבין מעסיקים, הקשורות לשכר העבודה של העובד ולהבטיח בכך הגנה על היבט חשוב ויסודי בתחום זכויות עובדים.
מרבית סעיפיו של החוק הינם קוגנטיים, כלומר בלתי ניתנים להתנאה או לביטול על ידי המעסיק, וזאת אף אם העובד הסכים לכך באופן רשמי או בשתיקה.
דיני עבודה מתייחדים בכך שהם מבקשים להסדיר יחסים משפטיים בין שני צדדים בלתי שווים בהגדרתם.
על פי רוב, הכוח מצוי בידי המעסיקים אשר מחזיקים בהון ובידם מסורים שיקול דעת נרחב ומגוון סמכויות בכל הנוגע לאופן ניהול מקום העבודה.
מטבע הדברים, המעסיקים הם גם המוטבים העיקריים מהצלחתו של העסק. עובדת היותם בעלי עמדת עליונות על העובדים תפסה תאוצה בעשורים האחרונים, עת עברה מדינת ישראל למודל של כלכלת שוק.
כתוצאה מכך, המגזר הציבורי הלך וקטן והעבודה המאורגנת נחלשה. כיום, מרבית העובדים במשק אינם מאוגדים וחוקים המבקשים להסדיר את ההגנה עליהם בסוגיות שונות, כגון חוק הגנת השכר, הופכים חשובים מאי פעם.
לחץ כאן לקריאה מורחבת בנושא זכויות עובדים במגזרים הציבורי והפרטי
חוק הגנת השכר מבקש להתוות כללי עשה ואל תעשה בנוגע לסוגיית השכר, בעבור עבודה המתבצעת על ידי עובד בהוראת המעביד.
בין השאר עוסק החוק בדרכים ובלוח הזמנים לתשלום שכר לעובדים, מגדיר מהי הלנת שכר ומהן הסנקציות המוטלות על מעסיק אשר הלין שכר.
אחד מסעיפיו המרכזיים של החוק הינו סעיף 25, המפרט את הדרכים המותרות לביצוע ניכויים שונים משכרם של עובדים.
סעיף זה מבקש להתמודד עם תחום אפור יחסית שבו בידי עובדים רבים לא קיים ידע מספק.
מהשטח עולה, כי מעסיקים רבים מבצעים ניכויים שונים משכרם של העובדים, אשר אינם נכללים בגדר החוק.
במקרה של ביצוע ניכוי כזה נפתחת לעובד הזכות לתבוע את המעסיק ואף להגיש נגדו תלונה במשרד התמ"ת.
לחץ לקריאה מורחבת בנושא קיפוח זכויות עובדים על ידי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
סעיף 24(ב) לחוק, שהתווסף בתיקון החקיקה האחרון משנת תשע"א, הינו אולי הסעיף החשוב ביותר כיום בלשון החוק.
סעיף זה עוסק בחובת השקיפות והדיווח של המעסיק כלפי העובד בכל הקשור למבנה השכר, דרכי התשלום ומועדיו והניכויים אותם מבצע המעסיק מהשכר למטרות שונות.
הסעיף מגדיר באופן מפורט את המבנה המחייב של תלוש שכר ואף את עצם חובת הנפקת תלוש משכורת לכל עובד באשר הוא.
החוק מחייב את המעסיק לפרוט את שכר הברוטו הכולל ששולם לעובד למרכיביו השונים ולציין את השכר השעתי אשר שולם לעובד בתקופה האמורה.
סעיף זה מבקש להתמודד עם תופעה רווחת במסגרת יחסי עובד - מעביד במדינת בישראל, במסגרתה עובדים רבים אינם מקבלים תלוש שכר או מקבלים תלוש חסר פירוט, אשר אינו מאפשר להם לעקוב אחר אמיתות השכר המשולם להם על ידי המעביד ואחר מרכיביו השונים.
מעסיקים בלתי הגונים, בפרט בענפים בהם מועסקים עובדים משכבות סוציו אקונומיות נמוכות, כגון עובדי שמירה ואבטחה, משק בית או סיעוד, נהגו לנצל את יכולתם לפזר מסך של ערפל בנוגע לשכר העובדים, על מנת לחייבם בניכויים שונים.
זאת כמובן בניגוד למותר בחוק וכדי להימנע מלשלם לעובדים אלה את השכר השעתי עליו סוכם מראש או שכר מינימום, כמתחייב בחוק.
הוספת הסעיף החדש, במסגרת התיקון לחוק, מבקשת להתמודד עם תופעה זו ולעקר אותה מהשורש.
לחץ לקריאה מורחבת בנושא: מה עדיף? - שכר גלובלי או לפי שעה?
לקבלת ייעוץ מעורך דין מומחה לדיני עבודה לחץ כאן:
סיוע משפטי דיני עבודה
